הוא.

הוא, זה שתמיד הסתכל עלי.
הוא, זה שתמיד ניסה לדבר אלי, שניסה להתחיל איתי שיחה.
הוא זה שתמיד ניסה להתקרב אלי, בכול דרך שהיא..


אני, אני רציתי בזה.
אבל משהו מבפנים עצר אותי.
משהו לא נתן לי ליזרום איתו.
המשהו הזה צדק. תמיד.
המשהו הזה שליווה אותי בכול תקופה ותקופה, ובכול שלב ושלב.
המשהו הזה שהיה ככ קשור אלי.


בא יום, שפשוט נישברתי.
ונתתי לו לעשות את שלו.
לא רק מרצונו. אלה גם מרצוני.
פגעתי בעצמי. בו. בה.


זה קרה. נישברתי. טעיתי.
ועכשיו, הוא אפילו לא מסתכל לכיון שלי
הוא נולד מחדש. הוא כולכך שונה.
ואני בין האנשים שהוא בכלל לא מכיר.
ואפילו, מהאנשים שהוא לא רוצה להכיר.


הוא הלך ממני.
והמשהו הזה. שככ היה איתי,
נעלם. ולא יחזור אליי. אף פעם.