זאת היא הדרך.... זאת האהבה.

זה היה חורף קר וליבי אפור
יצאתי מיתחת לגשם
קפאתי מקור ושפתיי רעדו
אולי מן העצב בעצם
חיפשתי את הדרך
היו כל כך הרבה שבילים
ושום מצפן לא היה מועיל
לא ידעתי בכלל
ואפילו בערך
לאן השבילים מובילים



לפתע ראיתי מבעד לדמעות
איש זקן חכם
הוא שתק לדקה ואז סיפר לי
את הטעם לעולם
כל היקום, הוא אמר, עשוי כולו מזוגות
קולו חימם את הקור והרגיע
הוא אמר שבלי האהבה האדם
אינו יכול לחיות
ושלכל אחד זה מגיע
הוא אמר תביטי לשמיים
היה אז חושך אבוד
לכל כוכב יש שם
לכל דבר יש משמעות


הוא אמר גם אנחנו דגים
שוחים באפילה
יש מי ששוקע ונושא בלב תפילה
כולם שונים כל כך אחד מהשני הוא אמר
אבל גם החכם ביותר לא ידע מה יקרה מחר
אבל אוכל לומר לך עכשיו,אני, לקראת שיבה
זאת היא הדרך.. זאת האהבה.


ואז הוא היסתובב והלך, במין ריחוף קליל
נעלם משדה ראיתי
האור שהיה בעיניו אלי עבר
והיה לי חיוך אמיתי
הייתי מלאה מבפנים
הרגשתי רגועה ושלווה
ואז לחשתי..
זאת היא הדרך...
זאת האהבה.