האובדן...(פליז תגיבו.....מה דעתכם?)

"...אני זוכרת עמדתי בפתח הדלת, בחלוק אמבט לבן, בפניי היו שאריות איפור מאתמול,
שערי פרוע ומתוסבך, עייני דומעות ללא מנוס וידיי הרועדות מחזיקות את הפתק שהשארת...

שוב ושוב מהדהדות המילים במוחי...'זה נגמר בינינו...אני עוזב...לתמיד'...

שוב ושוב הרגשת הכאב הדוקר בכל חלק בגוף...הרגשת הנטישה...הרגשתי כל כך קטנה...לא
שווה כלום בלעדיו כל כך חסרת אונים...

לא הצלחתי לעקל את גודל האובדן...בכלל לא עיקלתי שזאת עזיבה...לא האמנתי שזה קורה
לי...קורה לי באמת...

שעת הזריחה קרבה...הסתכלתי למרחקים...לעבר האופק המתנוסס מעל ההרים ראיתי את קרני
השמש הראשונות...שעות הבוקר המוקדמות...כאשר החושך מפנה מקום לאור היום...הכוכבים
הולכים ומטשטשים והנוף מתבהר ומובן לעיני האדם...

הדמעות המשיכו זולגות...המחשבות נדדו לימים עברו...

פתאום הרגשתי גל קור מקפיא ולא יכולתי לזוז...

רציתי לקום ולא יכולתי...הרגשתי שהכל נמס בתוכי או להיפך מתאבן ומתקשה...

הכל נעלם...הרגשת הריחוף החלה מתפשטת בתוכי...ראיתי אור לבן נוצץ...וציפורים
מצייצות למרחוק...

אני עומדת על שביל ארוך בלי התחלה ובלי סוף ובצידיו פרחי סיגליות מתנודדות ברוח
הקלילה...

לא ראיתי אותו...לא ראיתי אף אחד....לא שמעתי כלום...הכל נדם...



* * *



התעוררתי...פתחתי את עיניי...מצאתי את עצמי שוכבת בפתח דלת ביתי...הרגשתי כה
אבודה...כמו משוטטת באפלה...ברגלי השמאלית התהלכו נמלים דמיוניות שנתנו הרגשת
עקצוץ...

לאט לאט התחלתי להבין מה קרה לי ומיד נתקפתי בכאב החד שחזר לתקוף ונזכרתי
בכל...הכאב הזה ששב בכל עוצמתו לא השאיר מקום לספקות...

הצלחתי להתרומם והובלתי את עצמי אל פנים הבית למטבח...התיישבתי על כיסא מול השולחן
הקטן ועליו שני ספלי קפה ריקות...מיששתי דף נייר בידי...זה אותו הפתק שבתוכו המילים
הפוגעות...קראתי שוב...אותן המילים שבעזרתן חרצת את גורלנו את המש דרכינו
הנפרדות...

אוי...אלוהים...הכאב...הכאב הזה לא עוזב אותי...הוא רק מתחזק...מתחזק וגובר עליי...

אני מרגישה פחד מחלחל בתוכי...פחד להיות לבד...פחד שמשתק אותי...

איך אמשיך?...בלעדיך...

לקחתי את גופי הכואב ומחשבותיי הכואבות אף יותר המלוות אותי ונגררתי למקלחת...

פתחתי את המים...המים...הרגשתי את הזרם שוטף אותי מלמעלה...

תחילה מרטיבים את ראשי...פניי...פי היבש...ממשיכים וזורמים לכתפי,לגבי,שדיי, בטני
ורגליי...

הכל הולך ונרטב...הלחות והאדים ממלאים את חלל המקלחת...

ההרגשה משתנה...אני מרגישה את תחילת דרכי להתנקות מכל הגועל שזה עתה חוויתי...

אמנם מבפנים אני מרגישה מלוכלכת מתמיד, דרוכה ומתוסכלת בגללך...אך מבחוץ הרגשת
הניקיון ניכרת..."

* * *