שעון החול

אני יושב על עדן החלון,מסתכל בתמונות ומחייך ונזכר...


נזכר ברגעים הקסומים שהיו לנו יחד מחובקים שמחים ואוהבים,


אני נזכר ברגע הראשון שראיתי אותך בטיול בדרום אמריקה,


הייתי בארגנטינה,טיילתי ברחובות ושם ראיתי אותך,מוכרת בקיוסק קטן בסוף השדרה...


צחקת על המבטא שלי ישראלי/ארגנטינאי והיה לך חיוך כובש,באותו הרגע אף פעם לא הרגשתי כך,


רציתי לחיות איתך עד סוף ימיי רק בגלל חיוך אחד קטן...


למרות הביישנות שיש בי הזמנתי אותך לצאת ואת הסכמת,


הרגשתי שכבשתי את הרי ההימלאיה מרוב שמחה,הרגשתי אושר עצום וחייכתי חיוך של ילד מאוהב..


בלילה יצאנו לפאב,דיברנו שתינו צחקנו הרגשתי באותו רגע שאני חוזר לשורשים שלי עוזב הכל ונשאר


שם לעולמים ביחד איתה..


מכוס לכוס היין נגמר מצאנו את עצמנו אצלה בדירה,התנשקו בלהט,


העור שלה כלכך רך למגע, השפתיים מלאות ונעימות כלכך על שפתיי,


לאט לאט ירדו הבגדים,ומספיק לומר שנישקתי אפילו את הצל שלה...


עברנו תקופה כלכך יפה ביחד,אחת התקופות היפות בחיי...


הייתי רוצה להחזיר את השעון אחורה להרגיש אותך איתי רק עוד פעם אחת..


אני יושב על עדן החלון והרוח נושבת על פניי,כמו מגע ידייך על שפתיי..


אני מסתכל על הירח ומדמיין את פנייך,וחושב האם את מסתכלת על הירח והכוכבים ביחד איתי,


האם את מרגישה את אותה הרוח על פנייך וגופך,ומדמיינת אותי,האם את זוכרת אותי כמו שאני


זוכר אותך?


בחוץ הילדים משחקים,וההורים מטיילים ולכולם החיים ממשיכים ואיתם שעון החול של החיים...


קשה לי לשכוח אותך לוותר על מה שהיה בינינו,


תמיד חשבתי שאין מרחק לאהבה,אז מה עוצר את אהבתינו?


כנראה שאחרי הכל יש מרחקים שאפילו אהבות גדולות עוצרים,ובינתיים שעון החול ממשיך לזרום,


עוד מעט צריך להחליף צד בשעון שיתחיל מחדש,ואיתו חיים חדשים לכולם...


אבל יש משהו שלעולם לא יקחו מאיתנו,וזה את מה שהרגשנו,ושום מרחק בעולם לא יקח את זה


מאיתנו,ולא יעצור את הרגש שנשאר בלב...שם הוא חבוי באחד החדרים בלב ושם תמיד ישאר


סגור חזק עם מפתח ומנעול ולעולם לא יצא,לאט לאט יקטן אך תמיד ישאר לו שם...


כולם אוהבים וכולם נפרדים,מחכים לאותו אדם מיוחד שיכבוש את ליבם,


וישאר איתם לעולם...


ושעון החול ממשיך בשלו..."