עולמות , כואבים וטובים - קצת ארוך אבל כדי להכנס ..

השמיים בוכים, יורד גשם
אנשים כואבים את זה הם לא מראים,
אף אחד לא רואה שלשני כואב
כל אחד בוכה בלב, הצער לא עוזב.
החיים ממשיכים כמו כל יום סביר
למרות שהכאב כל פעם מחמיר,
בין הטיפות יורדות דמעות
לא רואים אם זה גשם או דמעות כואבות,
אנשים שותקים כולם בודדים
לא מדברים, לא אומרים
לא מספרים את מה שבלב
שומרים בפנים את כל הכאב,
בוכים בדממה מחכים לאהבה..


השמיים שמחים זורחת שמש
אנשים צוחקים חיים ברגש,
רגש אהבה אין להם שום בעיה
חיוכים וצחוק הכאב מהם רחוק
הכל פורח וזוהר הכאב לא חוזר,
מדברים ומספרים כמה החיים שלהם טובים.
והאור תמיד הם רואים אותו בעיניים
כי הכל טוב הם מאושרים כפליים...


אני חייה בין שתי עולמות,
עולם גשום וקר שבו הכאב לא ניגמר
ועולם רועש ושמח שהכל בו פורח.
לפעמים הלב בוכה וזה ניראה כאילו השמיים בוכים
כי הכל ניהיה שונה,
הכל חשוך וקר כי הלב שבור ומר
ואז שותקים לא מספרים לא אומרים את מה שמרגישים.
הכל ניראה שקט ועצוב שום דבר כבר לא חשוב,
לבבות שבורים מטיילים בעולם ואתה לא רואה את כולם
אתה עם עצמך שקט חושב לבד, לא שם לב לאף אחד
עד שהכאב חולף עם הזמן שנמשך לעד
ואז הלב שמכאב וקור רעד
מתחבר עם כל החלקים שנשברו ללב שלם אחד.
לפעמים הכל ניראה טוב אתה צוחק ושמח לרוב
הכל זוהר לא קר בלב יש חום ואהבה,
יש מי שינחם אותך בעת צרה.
אז אתה חיי חיים טובים לא רואה את אלה שכואבים
והתקופה הטובה חולפת מהר עד שזה ניגמר ומישהו אותך שובר,
אז אתה עובר לעולם הקר ואז שם לב שעוד מישהו נישבר
רק אחרי שמכאיבים לך אתה מסתכל סביבך
ורואה שיש עוד אנשים שצריכים אותך,
כי אתה מרגיש את מה שהם מרגישים
עוברת עלייך אותה הרגשה שהם חווים
ופתאום אתה צריך מישהו שיעזור לך,
מישהו שינחם את הלב בשבילך
אבל אין אף אחד ואתה פשוט לבד,
וגם אם מנסים לעזור לא תמיד מצליחים
כי אלה שעוזרים לך הם בעולם של החיים הטובים
והם לא מודעים למה שעובר עלייך,
הם לא מבינים כמה זה קשה בשבילך
אז הם לא יודעים איך לחמם את ליבך.
ואז קר לך בלב ואותו כאב מכאיב
נישאר ולא עוזב.
נישאר לך רק לקוות
שהזמן ירפה את כל הצלקות ושתוכל לחזור לעולם היפה
לשכוח מאלה שלהם קשה.
רק אז ששוב תחווה כאב , תבין את מה שעובר להם בלב
ותרגיש לבד בעולם , בעולם שכולו חשוך וקר
שהלב בו נישבר ...


 


:(