לך...ממני...

יושבת בבית.

מול המחשב

וכותבת את המכתב....

אתה בטח עכשיו מאוד נהנה איתה...

אתה מנשק את שפתייה, מחבק אותה, חושב עליה כל רגע ורגע...

ואני? מה איתי? מה לא הייתי נותנת כדי להיות במקומה

מה לא הייתי נותנת בשביל מחשבה אחת שלך עליי..

מה לא הייתי עושה בשביל נשיקה תמימה על שפתיי..

למה אלוהים? למה דווקא לי?

למה אני מתאהבת תמיד בבלתי אפשרי?

למה אני רוצה את מה שאי אפשר להשיג?

אני מאמינה אתה תפצה אותי על כך...

אני מאמינה, אלוהים, שאתה רואה ומקשיב..

מקשיב כיצד ליבי נשבר, מקשיב לרעש הניפוץ...

מקשיב לנשמה שזועקת, שמתחננת לאהבה שלו..

הוא קרוב, אבל באותו זמן גם כל כך רחוק

אני רוצה להאמין שהוא לא שווה את זה...

אבל אני לא מסוגלת לחשוב כך,

כי הוא שווה פי אלף מזה...

הוא האחד היחיד והמיוחד

ששמור בליבי לעד..

ואם לא לעד אז עד מתי שהגורל ירצה..

בלעדיו אני מרגישה ריקה

רוצה לצאת החוצה ולדפוק צעקה...

לצעוק עד כמה אני אותך אוהבת

לצעוק כמהאני עלייך חושבת

לצעוק שאתה מופיע לי בכל חלום..

הלוואי והחלום היה נשאר תמיד...הלוואי שלא אתעורר...

לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיך...

לא יכולה לדמיין את ליבי רחוק מליבך..

יש בי תקוות, יש בי אמונות..

אני מאמינה באהבה...

ואם אתה באמת מאושר איתה ולא איתי

אז בן אדם..תיהיה לי בריא!

לפחות אוכל לראותך מחייך..

למרות שהחיוך הוא בזכותה..

אוכל לראותך שמח

למרות שזה בזכותה...

אבל לי לא אכפת...

העיקר שנישאר ידידים...

ואוכל להסתכל על החיוך הממיס שלך שיעבוד שעות נוספות...



ל****,אוהבת אותך מכל הלב...ליטל