איפה השוויון בעולם?

לה יש משפחה שאוהבת


לי יש משפחה שרק מכאיבה


אצלה זה אמיתי שהיא מחייכת


אני בחיוך מסתירה את הדמעה


היא חיה בארמון הרבה אנשים סביבה


אני חיה ברחוב בלי טיפת אהבה


הטוב שלי בשבילה הוא אסון


שום דבר לא מפריע לה בלילה לישון


כל היום טרודה במחשבה איך תראה יותר יפה


אצלי בראש אני רק חושבת איפה הלילה אני ישנה


היא אומנם בת 18 אבל ילדה קטנה ומפונקת


אני בגילה, רוצה את החיים שלה


על הבגרות וניסיון החיים אני מוותרת


מעדיפה להיות טיפשה העיקר להיות הילדה האחרת


רוצה כמוה להיות נסיכה


לא רוצה לראות יותר שום מכה


למה אין שוויון?


למה לאחד יש הכל


ולשני אין איפה לישון


ולפעמים גם אין לו מה לאכול


היא נהנית מהחיים, מתעלמת מהכאב של אחרים


לפי מה נקבעים כמויות הייסורים?