זה נגמר

זה שיר ראשון שאני כותבת אני מקווה שתאהבו!


חורף,


חשבתי שזה יהיה סתם עוד חורף,


ואתה הגעת וחיממת לי את הלב,


אבל עכשיו הכל הפך לכאב.


בילינו, צחקנו, ובעיקר אהבנו.


כמה שאהבנו.


והזמן חלף ואיתו כנראה גם האהבה.


פעם אני זה גם היה אתה.


עכשיו אני לבד.


אומנם זה היה מיוזמתי.


אבל אני לא רגילה כשאתה לא איתי.


הכל קרה כל כך מהר,


פתאום אני רואה מישהו אחר כחבר.


אותך אני כבר לא אוהבת.


אבל תמיד אני נזכרת!


במבט התמים כמו ילד.


בדרך שבה החזקת לי את הדלת.


נתת לי את ליבך ואני נתתי לך את שלי.


אז למה אתה לא פה לידי?


משהו השתנה.


גם בי וגם בך.


אבל עדיין נזכרת,חושבת ומהרהרת.


היינו צריכים את השינוי הזה,לא היה לנו טוב.


אני לא יודעת איך להגיד תודה.


תודה על תקופה נפלאה.


אבל פשוט הגיע סופה.


סופה של האהבה.


עכשיו הגיע הקיץ וכבר לא קר.


אני ישנה,מחבקת את הכר.


נזכרת בדרך שבה הכרנו.


בחיוך השובב,במקומות בהם בילינו.


זה קשה להבין שזה נגמר.


בכל זאת עכשיו קצת קר.


הרי מה שאני מרגישה זאת לא אהבה.


האהבה נגמרה.


אבל הזיכרונות עוד כאן.


רק רציתי לומר שאזכור אותך תמיד בתור החורף.


החורף החם.