צעדתי אבל נשארתי באותו מקוםם...לנהה

הזכויות שמורות ליי ורק ליי...!!


הלב עדיין פועם בחוזק כשאני מדברת איתך,


לא חשבתי שאחרי כל הזמן הזה עוד משהו נשאר,


לא היו כבר מחשבות עלייך,


ופתאום שוב..מרגישה כאילו העבר חזר..


ליבי נשבר,




לא מלראות אותך שאתה לא איתי,


אלא מזה ששוב אתה נמצא בחיי,


אתה יודע כבר כמה זמן אפילו לא חשבתי,


ושוב איכשהו משהו קושר אותך אליי..




הלב מאז השיחה בינינו לא נותן מנוחה,


אני מרגישה כאילו אני אחרי ריצה ארוכה,


ומחשבותיי ? שוב אני מדמיינת פנייך,


נמאס כבר לאהוב ולחשוב עלייך...




אתה בטח לא תאמין שאני לא זקוקה עוד לאהבה,


לא תאמין, כמה שהיא מכאיבה,


אחרי כלכך הרבה זמן אני תקועה במקום,


צועדת, אך לא ממשיכה לשומקום..




איבדתי כיוון בגלל האהבה,


ברגש לא נותן לצעוד קדימה,


הרגש הזה בילבל אותי ,


אני כבר לא רוצה בוא עוד,


נמאס לי להרגיש מה שכואב לי מאודד...


 


אשמח אם תביעו את דעתכם...