Xה2ה 2לת* 9Xש7*ת..חלק 6

 '...האם אני מתאהבת?? האם אני מתאהבת???....'

(כן אני כן..חח)



בימים הקרובים אחרי החתונה לא ראיתי את תומר, האמת, גם לא ממש רציתי, יותר נכון,
הלב שלי רצה אבל אני פחדתי, פחדתי מהרגשות שלי..

אחרי כמה ימים, הלכתי עם אלינה לבריכה, בדרך לשם הייתי צריכה להכנס לחברים הכי
טובים של ההורים שלי (זוכרים? ההורים של אנטון שהתחתן) כדי לקחת כסף שאמא שלי
השאירה שם..



-"היי מתוקה בואי קחי את הכסף" אמרה סבטה.

-"תודה," אמרתי, ופתאום נזכרתי במה שאנטון אמר לי 'וחוץ מזה...', "תגידי אנטון
במקרה בבית היום?" שאלתי את סבטה לפני שיצאתי,

-"כן הוא בחדר עכשיו, הוא בא לקחת כמה דברים לבית החדש שלו, תכנסי אם את רוצה" ענתה



-"שלום שלום" נכנסתי ותתי לו נשיקה על הלחי

-"היייי מה נשמע? מה את עושה פה?" שאל אנטון בהתפאלות.

-"אממ נכנסתי לקחת משהו ובאתי להגיד לך שלום..חח"

-" כן כן..ובדרך גם לשאול מה רציתי להגיד לך בחתונה.." קצת הסמקתי אבל יצאתי מזה כי
בכל זאת, הוא כמו אח בשבילי..

-"טוב אתה צודק..באמת רציתי לדעת מה לא הספקת להגיד.." אמרתי בכנות,

-"טוב...הוא אמר שאת ממש חמודה, ונראה לי שהוא ממש בקטע שלך.."

-"לא...לא אל תעשה לי את זה.."

-"מה קרה?? זה לא טוב???" שאל בבלבול.

-"מצד אחד כן...אבל...אנטון אני מפחדת, הוא גדול ממני בהרבה. מה אם הוא ירצה משהו
שאני לא ארצה??"

-"תראי הגיל הוא באמת בעיה פה, אבל את לא יכולה לדעת.. תראי, הצע מאחיך, לכי על זה,
תראי מה יוצא מזה..אחרי זה תוציאי מסקנות.."

-"טוב אתה צודק"

-"אני יודע"

-"חח, יאללה אני עפתי, עכשיו כנראה אני אראה אותו..אני הולכת לבריכה.."

-"וואלה?? עם את הולכת?"

-"עם אלינה, רוצה לקחת את טניה ולבוא גם?" (טניה זאת אישתו עכשיו).

-"יודעת מה? את תלכי ואנחנו נבוא עוד מעט..מקסימום אני יבוא לבד.."

-"אוקיי אין בעיה, יאללה עפתי ביי"

-"ביי מאמי"



-"בואנה מה לקח לך כל כך הרבה זמן לקחת כסף???" שאלה אותי אלינה כשיצאתי אליה,

-"דיברתי עם אנטון......." והתחלתי לספר לה על התוכן של השיחה.



כשהתקרבנו לבריכה הלב שלי דפק חזק. נכנסנו לבריכה, אמרנו לכולם שלום ונכנסנו למים.



-"תביאי לי את הטבעת הזאת למזכרת.." אמר תומר בזמן שהוא משחק עם הטבעת שעברה אלי
בתורשה מאמא שלי, כשישבנו בפינה..

-"למה??"

-"למקרה שאני לא אראה אותך יותר.." הוא אמר בשיא הרצינות, וכבר הלכה בי צמרמורת.

-"למה שלא תראה אותי יותר?" שאלתי באיטיות ופחד.

-"לא יודע, מי יודע מה יכול לקרות מחר, או בעוד שבוע, או עוד כמה דקות" באותו רגע
הלב שלי התחיל לדפוק חזק, כמו ברגע שנכנסתי לבריכה, הוא ענה באדישות מוחלטת, כאילו
שזה כזה שגרתי לדבר ככה, חשבתי שאני הולכת למות כשהוא דיבר ככה.

-"בואנה שלא תדבר ככה!! תביאי את הטבעת, אני לא יכולה לתת אותה חוצמזה שאתה לא תעלם
לי סתם ככה.." אמרתי במהירות "..הבנת?!" שאלתי והדמעות כמעט יצאו לי, ידעת שאין קשר
לדמעות עכשיו, ומה פתאום יש לי דמעות בעיניים, חוצמזה שאני לא אחת שבוכה הרבה, אבל
למשהו הדמעות יצאו לבד, ואין לי מושג למה.. הוא הפנה אלי את מבטו ואמר,

-"אני לא יכול להבטיח לך כלום..." הוא אמר כשהוא מסתכל לי בעיניים במבט חודר.. זאת
הפעם הראשונה שהצלחתי להסתכל למישהו בעיניים להרבה זמן.

-"מה קרה לכם מה זאת השתיקה הזאת??" שאל דודו שהתקרב אלינו בשחייה ואנחנו ישר
החלפנו הבעות פנים והמשכנו לדבר עם דודו..





'למה הוא התכוון?? מה קורה עכשיו?? לעזעזל מה זה היה??'

שאלות, שאלות, פחד, תקווה הכל התבלגן..מה נסגר עולם? מה יהיה איתו??



המשך בפרק ה-7

לוב יו..צ'אוווו. שלכם, אלצ'ו