מה שנישאר מימך

לא רוצה עוד לכתוב על הכאב, כי עמוק בתוכי היני יודעת שהוא לעולם לא ירפא


אז לפחות אני יתן לעצמי את ההנאה, שלכתוב מעט על אהבה, על מה שנישאר מימך..


" לא אכפת לי מהחלומות שהייתי מחבקת חזק בלילות, כי עכשיו החליפו אותן התקוות שמתחבאות מתחת לסמיכות..


לא חלומות כי הגשמתי אותן, כן תקוות שיאמרו מה עכשיו לעשות..


העיניים שלך בשבילי הן האופק הרחוק, לא משנה המרחק הם תמיד יהיו קיימות וכאלה קרובות.


מעבר לכביש ברחוב השחור, דמיינתי דמותך, פנייך, ידייך נוגעת בשלי


זה הרוח משתוללת, מזכירה לי את הלילות המתוקים בים


היינו עושים אהבה על החוף מתכרבלים אחד בשני מתגלגלים על החול


משחק לי בשיער אני בשלך, מה יותר מושלם


אתה יודע כמוני שזה היה אמיתי, הנגיעה הליטוף החיבוקים החזקים לא מרפא! אל תרפא גם!


לפחות לפני הסוף השארת לי מזכרת.


רק חבל שעכשיו אני הולכת,