השקט הבודד....

כך יושב הוא בודד בין כותלי ליבו


לשום דבר לא מתחבר, שום שיר אליו לא מדבר


שותק שתיקה ארוכה עם נשימה כבדה


האם הוא ימצא?


מרגיש כאילו זה יכול להישאר ככה לתמיד


ושואל את עצמו אם הוא יהיה מסוגל להתמיד


מרוב השקט כבר כואב לו הראש


אפילו ברגשות כל כך שקטות שלא מרגישים אותן...


הכל נראה כל כך רגוע ותמים כמעט אין ממה לחשוש


בתוך בועה, לא בועה


אנשים שחי איתם כל חייו לא מדברים איתו בכלל


הכל נראה כל כך מבולבל


מחשבות רצות בראש למקום לא נודע


ורק שאלה אחת בראשו...לא בורחת....


למה היום הזה נועד?!...


 


 


השיר כתוב בלשון זכר....אך זה אני כתבתי...כן לפעמים יש נטייה לכתוב בלשון אחר כי אולי זה יותר קל להתבטאות...