בממלכת הפחדים שלי, אני המשרתת.


התפקיד שלי הוא  לפחד, כל הזמן.
אני צריכה לשרת את הפחד שלי, לקבל אותו ולהקשיב לו.


אסור לי למרוד בו, או להתנגד, כי אז הוא מעניש אותי
ומתחזק.


בממלכת הפחד , הפחד הוא המלך.
הוא גורם לי לפחד.
הוא חוסם ומקיף אותי בחומות ואזיקים,  שאמורים "להגן" עליי מכל הדברים שמפחידים אותי, כפי שהוא שיכנע את ההיגיון שלי.
אבל בו זמנית, עושים את הפעולה ההפוכה - מחזקים אותו ומחלישים אותי מולו.


אני מפחדת.


מפחדת ממכם- יותר מהכל
וממך- יותר מכולם...
אני מפחדת, ממה שתחשבו עליי.
מפחדת, מביקורת.
מכעס, מליגלוג, מזלזול,מניצול.
אני מפחדת.
שתחשבו שאני לא מספיק מעניינת.
ולא מספיק יפה.
ולא מספיק כייפית ומיוחדת ואמיתית.
ולא חכמה כמו החברה הגאונה שלי שיודעת כל כך הרבה דברים.


אני מפחדת.
שתראו שאני מפחדת.
ואני נלחצת מזה.
ומזה שתדעו שאתם כל כך מלחיצים אותי.


אני מפחדת, שתשוו אותי לאחרים,
כמו שאני עושה כל הזמן.
אני שונאת תחרותיות, אבל מרגישה כל כך מאחור.
לא רוצה להתחרות עם אנשים, אבל לא מצליחה להמנע מזה.


אני מנסה להיות כל כך מושלמת.
הציפיות שלי מעצמי וממכם כל כך גבוהות.


בגלל זה, אני מתעלמת.
מתרחקת ממכם, עושה דברים לבד...
אני נבלעת בחומות המפחידות שהפחד עזר לי לבנות ולא מצליחה לעבור אותן, או לשבור ולהעלים.


אני לא מצליחה, ואולי עמוק בפנים גם לא רוצה , אז אני שמה לעצמי רגל.
אני מפחדת להשתחרר *ולגלות*, שאולי
יש עוד מישהו או מישהי או קבוצת אנשים,
שיכולים לבקר,להשפיל ולכעוס עליי כמו שאני כועסת על עצמי.


אני לא רוצה שעוד אנשים, יהיו כל כך ביקורתיים כלפיי- כמוני...


ויגלו איזו פחדנית אני.


אני רוצה להתגבר על הפחד, אבל הוא לא מוכן ללכת.
במקום להיעלם ולתת לי לחיות חיים שקטים וחופשיים,
 הוא רק מתחזק.


גם אני לא תורמת למצב.
אני לא מנסה לפתור אותו בדרך מועילה, אלא רק מפצירה בעצמי על זה שאני כזאתי פחדנית שרק נכנעת לפחדים שלה.


כמו ילד קטן שמפחד מהחושך.
שבמקום שיחבקו אותו ויגידו לו שאין לו סיבה לפחד.
במקום שינשקו ויגנו ויתמכו בו,
כועסים עליו שהוא מפחד...
כועסים  ואומרים לו שהוא לא בסדר בגלל שהוא מפחד..
גורמים לו להרגיש אשם ומלוכלך, לא נורמאלי....


כמו שעושים לילד קטן,
שגורמים לו להרגיש רע בגלל שהוא מפחד,
במקום לעזור לו להתגבר על הפחד...
ולהראות לו...שזה לא כל כך נורא
ושהפחד ייפתר רק אם הוא יתמודד איתו אחת ולתמיד...
במקום להראות לו כמה טוב וחזק הוא ירגיש ברגע שיחליט לשלוט בפחד ולא לתת לפחד לשלוט בו,
רק מייאשים אותו וגורמים לו להימנע מההתמודדות...
לקפוא במקום ולהחביא את התיסכולים שלו...
לא להראות שהוא *מפחד מהחושך*
לא להראות שהוא *בוכה מפנים*...


ככה אני עם הפחד שלי...
במקום להתגבר עליו...
אני רק מעצימה אותו
ובורחת...
בורחת לתוך הממלכה הפרטית שלי.
ששם מותר לי לפחד.
ואפילו נחוץ.


לעיתים, הוא אפילו מבטיח, שאם אמשיך ככה
הוא יכתיר אותי בתור בתואר ה"מלכה הפחדנית ביותר".


אני לא רוצה להמשיך לתת לפחדים שלי לשלוט, להנחות ולכוון לי את הדרך.
אני לא רוצה לתת לפחדים לגרום לי  להפסיד כל כך הרבה חוויות והתנסויות, שיכלו לתת לי כל כך הרבה
ולהכניס אותי למקומות חדשים ולעולמות שמעולם עוד לא ראיתי ומעולם עוד לא חוויתי...


אני רוצה להקשיב למה שאושו הגורו הזה מהודו אמר.
לכל הדברים החכמים האלו שהוא אמר: שגם אמיץ וגם פחדן פוחדים, רק שהאמיץ בוחר להתגבר על הפחד ולהמשיך קדימה למרות הנוכחות של הפחד ואילו הפחדן פשוט מפחד...


אני לא רוצה להיות הפחדן הזה
באמת שלא...
אבל תמיד,
בסוף
הפחד מנצח ...


הוא שולט בי וגורם לי להיות חלשה.
הוא מפיל אותי, מרעיד את כל גופי, לא נותן לי לחשוב, מייאש
ומחזיר אותי אחורה...


זה קל לדבר אבל קשה לבצע


*למישהו יש עצה?:(*