כאב הלבד

ושוב יורד החושך, עוד יום, כמו כולם...


הנשמה כבר לא שמחה, מזמן כבה בה ניצוץ האהבה.


בלב שוב כאב מוכר, שמגיע כל ערב כשמתחיל להיות קר,


והכאב הזה עולה מהלב ומגיע לגרון - והוא חונק.


והכאב עולה, והדמעות מתחילות....


ורק המיטה מעלה זיכרון, ועוד זיכרון - תקווה.


באיטיות עוטפת את הגוף בשמיכה החמה, מדמיינת....


מחבקת, נוגעת, מחבקת - נוגעת.


והכאב הספיק כבר להתפשט בכל הגוף....


ושוב... מחבקת, עוטפת - נוגעת.


ורק נשארה התקווה....


והמיטה - מעלה זיכרון ועוד זיכרון.


והחושך יורד - הנה עובר עוד לילה בודד