ארץ השמנמנים

היו הייתה ארץ, לפניי שנים רבות.
ארץ בה כל הנשים - היו ממש שמנות.
זה לא היה קשה - היא הייתה מלאה בפיתויים
לכן כולם קראו לה: "ארץ שמנמנים".


הבתים היו עשויים משוקולד,
המכוניות מסוכריות,
המחברות מעוגיות,
העפרונות מאטריות.


לכולן יצאו דמעות והאשמות בלתי פוסקות:
"אנחנו כל כך שמנות!"
"מתי נפסיק להתנהג כמו חזירות?"


הן לא יכלו להפסיק,
הן היו מכורות לפחמימות.
בכל פעם שראו אותן,
 היו פותחות את הפיות.


בארץ "שמנמנים" לא היו בכלל מראות,
כולן התביישו להסתכל, פחדו ממה שיש לראות.
הן התחבאו בתוך עצמן, נסגרו במחוכים ומחטבים
היה חשש שעם הזמן, לא יישאר מקום לאנשים


עד שכמה גיבורות,
החליטו לבצע מעשים.
הן הבינו שחובה,
לשנות את אורח החיים.


הן עלו על רעיון,
שידרבן אותן לרזות.
שייתן  רצון וכוח,
את המצב כבר לשנות.


*הן החליטו לעשות תחרות.*


קראו לה "ברית השמנדריקיות"
ועל כס המלכות, תעלה "מלכת הכוסיות".


הן הגדירו את הזמן - לחודש ימים.
המנצחת תהייה - מי שתפסיד יותר קילוגרמים.
השנייה תקנה לה פרס וכולם יצדיעו לה
על שהציבה מטרה ועמדה בה בגבורה...


כך בארץ השמנמנים, השמנמנות הפכו רזות
הן הפסיקו לאכול, את כל מה שהיו רואות
למרות המזון המפתה, שהיה בכל פינה
הן סגרו את הפיות , לקחו אותו  בהגבלה.


כך הם שינו את השם, ל"ארץ השווים"
( כדי שלא תהייה אפלייה גם לגברים החתיכים)
היא הפכה לארץ, שאין בה  מוותרים
ארץ שיש בה סוד, שבזכותו אין מפסידים


זהו סוד "המודעות",
 *והרצון לזכות*
בתחרות...