במה

היא חושבת שהעולם במה


שבשביל שעשוע הכל נברא


הכאב הזה שלא עוזב אותה


למה אף אחד לא נמצא איתה


פעם היא עוד הייתה צוחקת


היום היא בקושי מדברת


העיניים שלה, הן כל כך עצובות


לאורך כל החיים שלה היא ידעה רק אכזבות


 


זאת הילדה שניסתה וניסתה


כל כך רצתה


תמיד אמרה שהכל לטובה


נלחמה עם עצמה להישאר שפויה


לקבל הכל באהבה


היא לא הצליחה בסוף במלחמה היא הפסידה


 


פעם היא סמכה על כולם


המון חברים- תמיד הייתה איתם


ממשבר ומשבר


היא מבינה יותר ויותר


כולם רואים את הכאב שלהם ולא אחר


תמיד כולם היו סביבה


שהיה לה רע כולם נעלמו לה


למה הם לא כמוני? בתמימות שאלה


היא הייתה שונה


את הצרות של כולם סחבה על עצמה


 


כל כך כואב לי


כואב לי לראות אותה


נשברת, מתפרקת - ילדה אחרת


בלי שמחת החיים שהייתה לה


בלי החיוכים והדברים שהיו שייכים רק לה


תמיד היא לבד, מסתגרת בחדר.


אומרת לכולם שהכל בסדר.


בחיוך שקרי היא מסתירה את הכאב


רואים לה בעיניה העצובות שבפנים יש המון כאב בלב


ושם בחדר


כלום לא בסדר


הכל כל כך כואב ועצוב


יושבת וכותבת שירים על עבר כאוב


והדמעות, הן לא מפסיקות


הן רק זולגות וזולגות


וכן, כואב לי עליה


כואב לי על הילדה שנמצאת בתוכי