אף אחת לא תקח אותו ממני, תמיד אשאר האדונית שלו..!! פרק 4

זו הייתה אמא שלי זכרונה לברכה היא מתה כשהייתי בת 12 אמא שלי היא שוב פה כן אמא
זאת אמא שלי שאלתי אותה מה היא עושה פה והיא מתה וזה לא יכול ליהיות כי מתה כבר
לפני הרבה זמן אני זוכרת שאבא סיפר לי שהיא מתה בתאונת דרכים כן אני זוכרת..



אבל אמא לא ענתה לשאלתי היא המשיכה להסתכל עליי זמן רב בחיוך מלטף ואוהב התחלתי
לבכות כבר לא ידעתי מה היא רוצה התחלתי לפחד..

שאלתי אותה : "אמא דיי אמא תגידי לי מה את רוצה אמא את מפחידה אותי אמא"..

היא פשוט לא ענתה ..

ראיתי שחלק מגופה כבר מתחיל להעלם זה התחיל ברגליים ועבר לבטן אחרי שכמעט היא נעלמה
לגמרי היא לחשה לי : " רובי נשמתי לא זה מה שלימדתי אותך"...

שאלתי אותה אמא למה את מתכוונת נו אמא דיי כבר את מפחידה אותי ובכיתי כמו משוגעת
אבל היא פשוט נעלמה ולחשה בזמן ההעלמות בלי סוף.. " רובי נשמתי זה לא מה שלימדתי
אותך" והיא לוחשת ולוחשת עד שלא ראיתי אותה יותר..

יצאתי החוצה בריצה כולי בוכייה רצתי לאליענה שהייתה כל הזמן מנחמת אותי בזמן מצוקה
ודלתותיה היו נפתחות בברכה והיא הייתה מקבלת אותי בחיבוקים ונשיקות ומקשיבה לכל
מילה שלי.. עכשיו כשהיא פתחה את הדלת אחרי שנייה גם סגרה אותה...

לא ידעתי מה לעשות או למי ללכת הייתי כל כך עצובה הלכתי לבר הפינתי שאנחנו(כל
החברה) היינו רגילים להיפגש בו ואליאור היה שם עם עדי מתנשקים ומתחבקים ותארתי
לעצמי שהוא כבר הציע לה והביא לה את כל מה שאמרתי לו ובחרתי לו..

אכלתי את הלב הם ראו אותי ויצאו מן המקום הרגשתי כל כך לבד שהייתי חייבת ללכת
לאנשהו נזכרתי בלירן שאוהב אותי ותמיד היה לצידי ובו אני תמיד זלזלתי הלכתי אליו אך
הוא בדיוק כמו אליענה איך שנפתחה הדלת אחרי שנייה גם נסגרה פשוט הכל היה כואב כל כך
הסתכלתי בשמים וראיתי ציפורים ועננים הרגשתי כאב וקול בוכה התחיל להופיע בכל מקום
קול בוכה שלוחש לי "רובי נשמתי אני לא רוצה שתצטרפי אליי לא רובי לא את"....

זה היה הקול של אמא לא הבנתי אבל אחרי זה כשהגעתי הבייתה וסידרתי את מחשבותיי הבנתי
שאמא אומרת שהיא לא רוצה שאני ימות אבל למה דווקא עכשיו היא אומרת את זה מה אני
הולכת למות...

קול מפחיד מאחור לחש לי "אני יוכל לענות לך"....













-המשך יבוא-..