כל אחד בגדרכו ----> לנה

הגענו למצב שבו כל אחד פשוט חתך לדרכו,


היה הכל ביחד ועכשיו כל דבר בצד שלו,


אני אהבתי והייתי תמיד איתו,


אני בכיתי , סבלתי, צחקתי ותמיד הייתי איתו,


אני סלחתי לעינוי ליבי והתלבטותו,


ואחריי הכל לא יודעת איך דיברתי איתו...


כשהלכתי הוא התחיל להבין את יוקרתה..


האם זה כואב,
לדעת שלעולם לא אהיה שם?
אני מתערבת שזה חרא,
לראות את הפנים שלי בכל מקום...



המצב פשוט נתן לי להבין שבמרחק נחיה טוב,


שאשכח אותו והוא אותי ולא אדע עוד לאהוב..


מילותייו והתנהגותו הם אלא שסילקו את אהבתי עם פצעים,


ומאז לא מצאתי עצמי וגם לא את המילים,


כשהלכתי הוא התחיל להבין את יוקרתה..


האם זה כואב,
לדעת שלעולם לא אהיה שם?
אני מתערבת שזה חרא,
לראות את הפנים שלי בכל מקום...