לא אהבה מהסוג הזה

** לקוראים:


זו לא אהבה מהסוג הרגיל. זו אהבת אחים. יש אנשים שאינם מעריכים את המשפחה את האחים, אבל שהדרכים נפרדות, הרגשות מתאחדים!


לאחי החייל!


התגייסת לפני שלושה שבועות. לא סתם התגייסת, התגייסת לקרבי, גבעתי! אין לך מושג מה מתרחש אצלי בלב מאז שהתגייסת, אני פוחדת, מבוהלת, גאה. גאה בך. גאה בך שאתה תורם למדינה, גאה בך שאתה בקרבי, גאה בך שאתה אחי! הבית כ"כ שומם בלעדיך ועצוב. אני מתגעגעת אליך, לשיחות הארוכות שלנו, לצחוקים שהיינו עושים. זו השבת הראשונה שאתה סוגר בבסיס. עצוב לי. ארוחת שבת זו כבר לא ארוחת שבת. לכולנו קשה! אני לא יודעת למה אני רושמת לך את המכתב... אולי כדי לבטא מה שאני מרגישה... אולי כדי להגיד לך שאני דואגת. זימנו אותך למיונים ליחידה מסווגת. ממה שהצלחנו לברר זו יחידה שממנה קשה מאוד לחזור בחיים, זו יחידה שתצטרך להקריב את הכל. להקריב את החיים שלך. התפללתי שלא תעבור את המיונים, התפללתי שלא תעבור את המבחנים ועברת אותם! אוי... אין לך מושג איך הרגשתי. השתגעתי, היו לילות שחשבתי על הגרוע מכל.  החלומות שהיו לי היו כ"כ מפחידים, דם, מוות, משהו בלב אמר לי שיהיה רע. משהו לא הסתדר לי, הייתה לי תחושה שלא נתנה לי מנוח! התפללתי לאלוהים שייתן לך שכל ותסרב... תתחרט ברגע האחרון! לא היו לי ימים של שקט. הייתי בחוסר ידיעה, בקושי דיברנו איתך, היית כ"כ עסוק, רצת ממקום למקום. השלושה שבועות הכי קשים בחיי, לא תפקדתי!  ואז הגיע אלינו השיחה המיוחלת שבה הודעת לנו שהחלטת לוותר על התפקיד. בכיתי מרוב אושר. אבל הדאגות היו עדיין בלב. הרי אתה עדיין חייל. ועדיין יש סיכונים. אני מביטה בחלון ורואה את הגשם שיורד, את הרוחות שנושבות וזה כ"כ קשה לי לדעת שאתה ישן באוהלים. כ"כ עצוב לי. אני כל הזמן חושבת אם אתה אוכל טוב, אם אתה ישן טוב, אם התחברת עם אנשים. הרבה מחשבות עוברות לי בראש!


אמא ואבא יושבים בבית, עם כולנו, אחרי 18 שנים, זה החג הראשון שאתה בלעדינו! אתה חסר! כולם שואלים לשלומך. דואגים! אבל יהיה בסדר. חייב להיות בסדר!


אין לי הרבה הזדמנויות להגיד לך את זה. אני חושבת שאולי זה ההזדמנות הראשונה שלי להגיד לך ש:


                  אני אוהבת אותך!


שאני גאה שאתה אחי!


שתשמור על עצמך!


שתמיד תזכור שאני כאן לצידך ברגעים הקשים!


 


אוהבת מאוד


           אחותך לירז