עוד שיר להפגת הבדידות

ועוד שיר נכתב לספר שיריי


מתוך כאב, בשעת לילה מאוחרת


שהבדידות עוטפת ומכאיבה.


מחפשת שוב סיבה, איך להוציא כאב.


אתה כבר בטוח לא תחזור, אתה כבר שלה.


ובכלל אני יודעת שרק כאב אני יראה ממך.


ואני יודעת כבר שלא נהייה שוב לעולם, וממשיכה לאחד חדש.


אבל המציאות שוב מכה, בשעת לילה מאוחרת שכזאת


הבדידות חונקת את הילדה הקטנה עם החלומות הגדולים על אהבה.


והאופטימיות כאילו מפנה לי גב, והדמעות שוב חונקות בגרון


הרצון משתלט, החלומות מתגברים, והכאב חודר.


 עגיין לא בא האחד שיכניס אושר לשיגרה


שימלא את הלב בפירפורי האהבה


שיהפוך עצב לשמחה


ובכלל, שייקח את הכאב, ובדידות שכזאת לא תחזור עוד.