איך יכולת?!

באת אליי עם חיוך, עם עיניים מלאות אהבה.


אמרת שתאהב, שתשמור, שתגן מכל רע.


אמרת "את היחידה שלה אתן את חיי"


אמרת "אתה אושר ואותך אני רוצה בין זרועותיי"


אז איך המציאות היפה הזו התפוצצה לי בפנים


כשאמרת דברים כל כך קשים וכואבים?


זרקת מילים ששברו אותי מבפנים


צעקת, הכעסת ופגעת עמוק


אחרי דברים כאלו שקעתי עמוק בבוץ..


הייתי שבורה, כואבת והכי גרוע- פגועה!


פגועה מאהבת חיי שבמילים כה חדות את ליבי פצעה.


מילים שניכנסו לנשמה ושרפו אותה בגופי


אחרי דברים כאלו הרגשתי כל כך לבדי...


לבד במציאות הכואבת והקשה


מציאות שחורה, מגעילה-ריקה מאהבה..


לא הייתי בטוחה אם אני רוצה להמשיך


הייתי מבולבלת, עצובה, ואין מי שידריך..


ופתאום ניגשת אליי וביקשת סליחה


אמרת שאתה אוהב ולעולם יותר לא תיפגע


אני עומדת מולך, מסתכלת ותוהה


לא ידעתי אם להאמין לדברים שיצאו ממך


יצאו מגבר שאני כל כך אוהבת, אך מצד שני שעליו כה כועסת


לפעמים הייתי רוצה לברוח.לברוח למקום בודד בלי איש בסביבה


לברוח מהמשפחה, מהחברים ולפעמים ובעיקר ממך...


אבל אתה מבין.. אני לא יכולה לברוח, אני לא יכולה לעזוב


אני פשוט לא מסוגלת..


לברוח מהאחד והיחיד שאני כל כך ובאמת אוהבת....