מה שנשאר זה רק שאלות

ואני נשארתי רק עם שאלות


צורחת בלב בקולי קולות, ואין מענה


שואלת שאלות ואין תשובות


וימים עוברים וחודשים חולפים, ועדיין השתיקה חותכת את הלב, ומותירה אותו בודד.


שואלת שאלות


האם אתה שומע אותי צורחת בקולי קולות?


האם עוד תחזור?


 האם תבוא אלי ותחבק אותי חזק, ולא תעזוב לעולם?


וממשיכה לצעוק...


למה אתה משאיר אותי פה לבד, להתמודד עם כולם? רציתי שזה יהיה אני ואתה....


למה אתה לא נותן לעצמך לשכח מהכל ומכולם, ומשאיר רק אותנו, ביחד, לנצח את כולם?


למה אתה נותן לי ללכת לשכב לישון לבד, למה אתה נותן לי למות לאט מגעגועים?


למה אתה נותן לי להתמודד עם הבדידות הזאת לבד?


ואני צועקת ושואלת, ועוברים ימים ארוכים, לילות שחורים ובודדים, ימי שישי בלי חיוך על הפנים.


 מצפה לקבל תשובה, אבל נשארתי לבד, עם שאלות.


למה הבדידות הזאת הורגת ?


למה במקום לספור את הימים שלנו ביחד, אני סופרת את ימי הלבד האלה, שהפכו כבר לשנים...


מרגישה כאילו הלב כבר מת מזמן, מחכה שתבוא ותנשק אותו ותפנק אותו, אבל אתה לא בא.


ואני נשארת עם השאלות, צועקת בקולי קולות


איפה אתה?


ולא ביקשתי הרבה, רק שתיתן סיכוי, אם רק יכולנו להיות לבד....


אני ואתה... לילה אחד,שתיים....


מבטיחה לפנק אותך, מבטיחה שתרגיש בידיים שלי את האושר שאתה מחפש אצלה.


ואני רק צועקת שאני מבטיחה, שאני אוהבת, שאני כבר שנים מחכה.


 אבל הצעקות לא נשמעות, החלומות לא מתגשמים, וכל בועה שבא הייתה תקווה כבר מזמן התנפצה


ואני רק מבקשת לילה אחד או שתיים להוכיח שאני ואתה זה הדבר הכי יפה שיכול לקרות לשתינו


וכבר שנים, אני זועקת בשאלות, אך אין קול עונה ... ועוד לילה חשוך ולבד מגיע.


לילה טוב.