יושבת בוכה ומחכה...

יושבת וכותבת שירים, רק זה נשאר לי ממך.


בזמן שמקלידה, מרגישה את הדמעות זולגות, כמו סכר שנפרץ, רק חיכו לזלוג החוצה, להוציא כאב.


יושבת, מקלידה, בוכה... ומחכה.


מחכה לך שתשב לידי כאן, תחבק ובעדינות כמו אמא שמלטפת את בנה שהרגע הנולד, תימחה את דמעותיי אחת אחר אחת, תנשק בעדינות רבה את עיניי, ותילחש באוזני כמה שאתה אוהב אותי.


מחכה לך שתיקח את הבדידות הזאת שלאט לאט שורפת אותי מבפנים, שתיקח את הלילות שעוברים להם כאילו לא היו בכלל, שתיקח את העצב הזה של הילדה שרק רוצה לשמוח.


מחכה לך שתדע להכנס לתוכי כמו שאף אחד לא ידע קודם, מחכה לך שתדע להעריך אותי כמו שאף אחד לא ידע קודם, מחכה לך שאפילו בשתיקות תדע לשמוע את מה שעובר אי שם במעמקי הלב.


מחכה לך שתדע, להגיד לי כמה אתה אוהב.


יושבת ומחכה, עכשיו גם בוכה, כי עצוב לי כאן בלעדייך, וקשה...