רוחות של תקווה

רחות של תקווה




אזז עכשיו שני אנשים מנגנים צליל שלא נשכח


והיא הולכת בשלה והיא יודעת לפעמים זה טוב וזה מתוק


מאז מעכשיו היא בשלהה היא גדלה לא קטנה


היא יודעת שהיא עולה למעלה בשקט בשקט שלה


אין כבר לא אומרים מה לעשות הוא הלך היא ידעה שאותו כבר לא תראה ...




 


זה היה זה נגמר מזמן זה כבר ישן


רק זיכרון מתוק של אהוב רחוק שלא יבוא אלייה יותר


נגמר הזמן בשבילו עכשיו יש דברים אחרים


הכל ידוע שאותו היא לא תראה בחיים




 


לה כבר לא אכפת לישון בשקט זה החשק שלה


תני לראש לישון תני ללב לנוח ילדה את לא לבד רק הרוח פה


לחבק את ריגעי הפחד יש תקווה היא יודעת קמה מיתוך חלום


זה היום וזה מחר מה נשאר שלא נעשה רק צלילי המנגינה


של אותו אהוב תחזור תחזור זיכרונות כבר חונקים




 


מה עשיתי אני שואלת למה אתה נושם ככה בחלום


למה אתה רץ אתה יודע חום ידייך אתה שם אתה רץ נעלם


ידייך עולות אתה נושם חזק אתה יודע לאן אתה יודע עכשיו


רק מה אתה צריך לספר לי בשקט ואני לא שומעת וחם לי


בגוף אני בורחת איתך ואתה נעלם לא רוצה לשוב


אתה כועס מה קרה אני שואלת שוב אבל השקט זה שמדבר ...




 


לו יכולתי הייתי עושה הכל לחזור יושבת וכותבת לך כמה שורות שתבין


שבוכים אז הדמעות יורדות ככה זה אז למה שאני מדברת אתה נעלם


ליפני שהילך רוצה שתזכור מה שנשאר אצלך ממני


רוחות של תקווה ואיפה אתה עברה כבר שנה ללא תשובה




 


דברים שרציתי לומר לך עכשיו אני שרה לך ....


ואיתם אני הולכת לישון כי שם יש סיפור יש חלום...