בלילות אל מול שמיים-געגועים שלא נגמרים.../love-you-baby

אולי אני טועה/ ג'ולייטה...

(לא שיר שלי, אבל מתאר בדיוק מה שאני מרגישה)...



ברחובות שתיקה אילמת,

כבר חצות איני נרדמת,

המחשבות לוקחות אותי לתוך ביתך...

בילינו וצחקנו,

ואת הראש איבדנו,

אבל הייתי כמו משחק בעולמך...



ובלילות אל מול שמיים,

עוצמת שוב את העיניים,

רואה אותך אליי פתאום חוזר...

ובלילות אל מול שמיים,

עוצמת שוב את העיניים,

ולא רוצה להתעורר...



חברה טובה אמרה לי,

שאשכח מה שקרה לי,

אתה הרי לא מציאה כל כך גדולה...

את זה אני יודעת,

אבל לא משתכנעת,

עם כל המינוסים שלך רוצה אותך...



ובלילות אל מול שמיים,

עוצמת שוב את העיניים,

רואה אותך אליי פתאום חוזר...

בלילות אל מול שמיים,

עוצמת שוב את העיניים,

ולא רוצה להתעורר...



אולי אני צודקת,

אולי אני טועה,

אבל בדימיוני אותך רואה...

לא חשוב לי מה עלייך מדברים,

כי לבי ויתר מזמן על אחרים...





את זה אני כותבת כהמשך לשיר:



כן, אני מודה אני מתגעגעת,

אבל שאתה לא שם עליי אני יודעת,

אז אני אומרת שאני שונאת אותך,

שאתה לא שווה מילה,

יורדת עלייך בכל הזדמנות,

ויודעת שמה שאני עושה זוהי שטות..

אני לא מאוהבת בך,

אבל היית לי חשוב מכל אהבה...

היינו הידידים הכי טובים-בהתחלה,

ואתה עדיין חשוב לי-גם אם זה השתנה...





ובלילות אל מול שמיים,

עוצמת שוב את העיניים,

רואה אותך אליי פתאום חוזר...

בלילות אל מול שמיים,

עוצמת שוב את העיניים,

ולא רוצה להתעורר...



אני מתגעגעת לקולך,

לנשימתך,

למילותייך,

לעינייך,

למגע ידייך,

והכי הכי-לחיוכך...



ובלילות אל מול שמיים,

עוצמת שוב את העיניים,

רואה אותך אליי פתאום חוזר...

בלילות אל מול שמיים,

עוצמת שוב את העיניים,

ולא רוצה להתעורר...





אבל אני לא מסוגלת להגיד את זה לך,

אתה תצחק עליי ותעיף אותי בשנייה,

על השטות הכי גדולה הצלחנו לריב,

ואת הנעשה אי אפשר להשיב...

אחרי כל מה שעברנו ופתרנו את הריבים הכי גדולים,

על השטות הזאת-אנחנו לא מוותרים...

עם עצמי לא יודעת מה לעשות,

חוזרת ושואלת את עצמי "האם להיות ידיד שלי שם תרצה להיות?!"...