לשחר שלי - מקווה שתיראה את זה באחד הימים

אני כותבת מיכתב זה וקשה לי להאמין שזאת אני כותבת אותו

לפעמים כשאני שומעת על פרידות אני מיצטערת על האחר מנסה להגיע אל ליבם

ולעודדם



אבל................... אף פעם לא ידעתי שזה גם יגיע אלי , אולי חייתי במין בועה


שכזאת, לא רציתי שהיא תתנפץ אך היא התנפצה בסופו של דבר

וברגעים כאלה כשמשהו ניגמר עצוב עד כאב

אני שואלת האם המחר יהיה שונה ואחר???





יש בי הרגשה שמשהו ניקרע .. ובתוכו בולטים החוטים הפרומים כמו זיכרונות

שמלווים אותי בלילה לתוך החלומות וכשאני מתעוררת בבוקר עם הרגשת ריקנות בלי סיבה
לחיות, עם מחשבה אייך העביר את היום בילעדך אהובי..



עולות דמעות ושוטפות את פני........



אז למה למה ???. איני מצליחה לשכוח אותך .........

יודעת שפגעתי בך כשעזבתי וזה מתסכל אותי למרות ששנינו יודעים שככה עדיף





מקווה ששנינו למדנו את הלקח מהקשר המיוחד שהיה בנינו בכל אופן חצי שנה זה לא צחוק
,כל יום שעבר התחברנו ניקשרנו יותר ויותר.

אז נשמה שלי מה עוד נותר לי לומר באחד מין הימים תכיר משהיא חדשה בבקשה תיהיה כנה
וישר איתה לא כמו שהיית איתי



שלך

תמי