עוד שיר...

את שמחה בשבילם
והם כזה זוג יפה
וזה נכון-אין וויכוח על זה
אבל באיזשהו מקום כואב לך על עצמך
שאת לבד...
יש לך הרגשה שנשכחת
שאת לא באמת חסרה לאף אחד
בהגיון את יודעת שזה לא ככה
הוא לא החליף אותך
לך עדיין שמור המקום שלך...
אבל כל כך הרבה פעמים הרגשת ברירת מחדל...
שיש דברים שרק בשבילך עדיין יש להם חשיבות ומשקל...
שזה לא משנה כמה תדברי אל עצמך בהגיון...
ההרגשה תופסת מקום ראשון...
ואת מרגישה בנאדם רע... אנוכי...
את מרגישה שאת כל הזמן חושבת רק "אני ואני ואני"...
אבל פשוט נמאס לך להרגיש שעושים לך טובה
שעל כל דבר שאמור להיות הדדי את צריכה להגיד תודה
את מבינה את המצב
עוד יותר את מבינה אותה
אבל הכאב נשאר
גם אם לא רואים אותו ואין לו חשיבות בכלל
את יודעת שעדיין אכפת לה ממך
שהיא גם רוצה להיות שם בשבילך
אבל בפועל הרבה דברים שהיו נעלמו
וכנראה שימשיכו להעלם...
עד שיבוא לך מישו... אם מתישהו תרצי...
ובפעם האולי ראשונה תוכלי יותר לקבל ולהבין...
להשלים עם המצב בלי רגשות אשם
כי זוהי דרכו של עולם.