מי אמר ...

מי אמר שאהבה לא כואבת


תמיד חשבתי שאהבה היא הדבר הכי יפה שיכול לקרות. לדעת שאתה אוהב מישהו ושגם הוא אוהב אותך, לראות אותו, לחבק אותו, לשמוע את הקול שלו בשעות הכי קטנות של הלילה ולצחוק מכל דבר קטן..ולדעת שזה מה שעושה אותך מאושר. אבל זה לא מה שהאהבה הבטיחה. היא הבטיחה לתת לנו אהבה אבל מי אמר שזה לכל החיים? יום אחד השמיים יכולים להפוך מכחולים לאפורים ולדעת שהחלום שחיינו בו פשוט התנפץ ...ואז עולות כל השאלות.. מה קרה?! מה השתנה?! הוא לא אוהב אותי?! או שכן?! ואז לשבת ולבכות ובעצם הדמעות לא יורדות ולהרגיש את הכאב הזה שחונק אותך ולא מרפה ולדעת שבעצם זה שכול כך אהבת נמצא עם החברה הכי טובה שלך ... זאתי שהיית נותנת הכל בשביל שתהיה מאושרת ...זאתי שסיפרת לה את כל הסודות שלך, זאתי שידעה מה הרגשת גם כשהוא לא ידע... ואז מבינים הרבה דברים ואז עולות כל התשובות מה קרה ? ואם הוא אהב?!! כן ואז מבינים שבעצם הוא לא היה שווה ולא היא את כל הכאב ולדעת שהחיים יפים גם שהשמיים אפורים אפשר פשוט לראות את השמש שצצה פתאום ומחממת וגורמת לחיוך שוב לעלות...


אז עכשיו אחרי חצי שנה אני מבינה הרבה דברים שלא כל חברה היא חברה גם אם היא חברת ילדות...והוא אותו אני לא שונאת...אבל אני יודעת שיום אחד הגלגל יסתובב והיא והוא ילמדו על בשרם מה זאת אכזבה...