2 שירים על אנשים טובים מידי

2 שירים שכתבתי לאנשים טובים מידי שסולחים בלי סוף ונקלעים למעגל סגור של פגיעה וסליחה... ששואב אותם פנימה ולא משאיר להם יציאה.
שלפעמים גם אחרי הרבה זמן מחזיר אותם לשם ולא נותן להם להתקדם הלאה.
שגורם להם להצטער ואולי לעולם לא לוותר, גם על מה שהרסני עבורם.


 



1. הידרדרות
בור נחפר במשך זמן רב
כל הזמן התווספה אליו עוד סליחה
ועוד הידרדרות במצב.
כל האמצעים היו כשרים
כי "למען הקשר"
"ביחד" אנחנו מתגברים...
אבל בדרך משו נשכח...
יש מישו שכל הזמן פוגע
ולו זה נסלח...
קל להעמיד את זה כאילו
"עברנו ביחד הכל"
אבל בת'כלס
זה מתאפשר רק כי יש מי
שיודע למחול...
איזה לא יפה זה
לנצל ככה טוב לב של אדם...
לעזור לו להרוס את עצמו...
לנצל את טוב לבו...
טוב לב שכמעט ואין יותר בעולם.
להיות אגואיסט
עם עאלק הצדקה
"בשביל הקשר"-איזו חוצפה...
קל מאוד
לסלוח לעצמך מהר
ולהישאר...


"אחלה" סדור
כדי שהקשר לא ייגמר...
תורם למצב החמור...
ומרחיק את הגבול של ההחלטה לוותר.


אין בזה שמץ של הערכה...
רק לקיחה כמובן מאליו
של האדם שמולך.


 



2. מה שלא הורג אותך-מחשל אותך
אל תבכי כי זה נגמר...
חייכי כי זה עבר...
תראי את מה שהיה כמכשול
שעליו התגברת
וממנו התחזקת
זה חישל אותך לעתיד
יצר אצלך כוח
שיוותר אצלך תמיד
אין לך על מה להצטער
המצב עוד ישתפר
עברת הר
כדי שיהיה לך יותר קל מחר
אל תשמרי טינה
אבל אל תישארי בעבר
אל תתיידדי עם מה שהיה לך למכשול
התרחקי ממנו
כדי לא שוב ליפול.