לא חשבתי...

לא חשבתי...


לא חשבתי שיגיע יום שבו כל המחשבות שלי יתהפכו לגמרי.


את היית חמודה כזו, מוזרה ומבולבלת, וממש ממש לא מה שאי פעם רציתי. רציתי את הנערה היפה ההיא שבאה כמו מסרט אגדות ואת הרגישה ההיא שידעה גם לא להרגיש כלום כשהיה מדובר בדברים פחות חשובים (בי...) רציתי.


אבל הן לא היו שם ואת היית. היית עוד ידידה חמודה. היו לי עוד ידידות חמודות חוץ ממך. את לא רצית לדעת מזה. אבל היו. כשאמרת שאת רוצה להיפרד זה הצחיק אותי- ממה בדיוק להפרד? לא היינו ממש יחד אף פעם. אני יודע שמצאתי חן בעינייך, אבל אהבה? כשבחורה ילדותית כמוך אומרת אהבה למה כבר היא יכולה להתכוון?


ולא חשבתי שזה לא בסדר להתחיל איתך שוב. הרי לעולם לא היית את פונה אליי, נכון? כי את לא מי יודע מה אוהבת להתאמץ, אני מכיר אותך..


אז חזרתי. זה לא שנידנדתי, רק ככה נגיעה מידי פעם.


בלילה האחרון שלנו, היה ממש כיף. גם לי אם לא אכפת לך. היה שם משהו מיוחד, ואז אמרת לי שאת רוצה להתרחק קצת. אז אוקיי, נכון שחזרתי, נכון שזה לא היה "מוחלט" ובכל זאת התקשרתי. אז מה? אז כל כך הפריע לך? אם כל כך היה מפריע לך אז למה בכלל היית איתי בקשר? למה לא נפנפת אותי לעזאזל? מה כל כך קשה?


אני יודע שעשיתי לך הרבה הרבה טוב. את לא יכולה להכחיש את זה. נתתי לך משהו שאף אחד אחר לא נתן לך קודם. אני יודע ונדמה לי שגם את אמרת לי משהו כזה פעם.


העניין הוא שבפעם האחרונה שניסיתי להתקשר אלייך ענתה לי הודעה מוזרה שהקו לא מחובר. לאן הלכת? שינית מספר טלפון? עברת דירה? מה קרה שם בדיוק?


למה את לא מעדכנת אותי? כל זה בגלל שהייתי מתקשר?


תמיד היית מוזרה כזו


העניין הוא, שאני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך. לא יודע אם אהבתי אותך, אבל למה לעזאזל את לא יוצאת לי מהראש? תראי, את לא יפה או משהו כזה, ולא מידי מרגשת, אבל איכשהו, חסרות לי השיחות שלנו, חסר לי המגע שלך שהעביר בי צמרמורות תמיד מחדש. חסר לי המבט הזה בעיניים המפחידות שלך שאמרו הרבה יותר ממה שאת העזת להגיד.


אני רוצה לדבר איתך. פשוט רוצה לדבר איתך..


שלך, י.