תקוותי הרבות....>הם אכזבותיי...המצערות

הסתכלתי בעיניך...והם שיקפו לי את האוקינוס השקט........


הסתכלת עליי במבט  תמים ומדהים...שרק לך יש....עברו בי מן צמרמורות מרוב אושר.....


נגעתי בפניך היפות..נשקתי לשפתיך..הבלתי נשכחות..ולא רציתי שרגעים אלו יחלפו לעולם....


כה מושלמים היו אותם רגעים.....רגעי האהבה שלנו...ליטפת את פניי ואחזת בי כה חזק..הרגשתי כאילו לנצח לא ניפרד אחד מהשני......... 


האמנתי שהפעם אהבתנו תנצח.....ושלעולם לא תיגמר......  


אפילו את מיטתך אהובי...חלקת איתי ביחד....חיבקת אותי ולא עזבת אותי לשנייה....הסתכלת עליי כה רבות.. עם המבט שלך...הסתכלת ורק נשקת לשפתיי......                                     


ועכשיו רק זולגות הדמעות מעיניי.....כי אלו הם רק זיכרונות כואבים..מאז אותו יום לא שמעתי ממך...כאילו האדמה בלעה אותך......ניסתי למצוא אותך..אך ללא מוצא... ונותרתי....כה בודדה ועצובה..שואלת וטועה..למה? למה אהובי היקר.....


אף אחד לא יענה לי על התשובה הזאת...כי רק אתה יודע זאת..


זה כאילו....החיים שלי ברחו לי בלי לשים לב....איך פתאום נעלמת...ובי השארת...מיליון סימני שאלה....


פיתחת.....בי תקוות שווא אהובי....האמנתי שאותו יום יבטיח לנו שביל של אהבה, אבל ההפך הוא הנכון במקום אהבה..הגיעה האכזבה וכאילו...צחקה עליי כי אני טיפשה, וכי האמנתי שאולי יהיה סיכוי לאושר, אך ההעלמות שלך הוכיחה לי כמה הייתי עיוורת..ולא ראיתי שהכל חלף לי מול העיניים ולא ראיתי את זה מרוב אהבה..


כמה שאני אוהבת אותך..וכמה שאני בוכה....תקעת לי סכין עמוק בלב...


ההעלמות הזאת גרמה לליבי לדמם מרוב כאב...וצער...


אבל יום אחד אתה עוד תבין את הטעות הנוראית שלך..    


ואולי אני כבר לא אהיה שם כדי לסלוח לך אהובי......


ובדמעות...עצב ובדידות כה עזה..............


מסתיים מכתבי....מקווה שתבינו לליבי..ושתגיבו לי כי אני צריכה..את העזרה שלכם.....


תודה..שירנוש