האם תזכור אותי?....

אמצע הלילה ואני עדיין חושבת עלייך, מדמיינת אותך לידי, כאן איתי...

מסתכלת לשמיים, רואה אלפי כוכבים, אי שם שוכנים להם במרומים...

שולחת לך נשיקה דרך האוויר, האם תפסת?!?! האם הרגשת!?!?

אני יודעת שזה אולי יכול להישמע שטויות, אבל אין כזה דבר שמדובר ברגשות...

אני לא צוחקת, ככה אני מרגישה, אולי אני משתגעת, ואם כן...אז משתגעת ממך!

משתגעת מהאהבה שאני מרגישה, חולה קשות...עלייך נשמה!!



אתה דחית את אהבתי, החלטת שאתה לא רוצה אותי...

ניסית לא לפגוע, לא לפצוע שלא יהיה כאב, אבל עובדה שזה עד עכשיו צורב...

ניסית לא להשאיר צלקת, ניסית שמהדמעות אהיה מנותקת...

אבל זה לא ממש הצליח לך, כי כשלא אמרת כלום, השתיקה שלך בי עוד יותר פגעה...

אתה לא אמור להרגיש אשמה, שנינו יודעים שככה זה באהבה...

אני גם לא רוצה שתרגיש מבוכה, בסך הכל רוצה שתדע מה אני מרגישה!



אם לנצח תזכור אותי, לפחות מי הייתי, את שמי...

אפילו אם אני ימות, אהבתי לא תגווע איתי..

כי נשמתי אף פעם לא תמות, ונשמתי זקוקה רק לך...

ככה זה האהבה שלי, ככה זה בגללך..

אני יודעת, שלא משנה מה יקרה...

תמיד תישאר האהבה שלי, תמיד היא תחיה בלי קשר למה שיקרה לי...