עודד שיר

עלים קטנים נופלים על האדמה,


נגיעה קטנה נגיעה עצובה.


נופלים כמפל מים שקט,


נופלים כאיש מת.


 


יחפה בדרכה היא הולכת,
עצובה ושקטה בשקט.
מנסה לצעוק אך קולה לא נשמע,
אין קול יש דממה.
יריה אחת חתכה את הדממה,
יריה אח פגעה בליבה.
ליבה הקר שקפא בימים,
ליבה שנשבר המון פעמים.


עכשיו היא שמחה,


עכשיו היא מחייכת.


אבל עכשיו רק היא


לבדה נותרת.



 


קולה הרך הפר את הדממה,


"תודה אלוהים אבל זו לא המשאלה.."


גשם מטפטף על פניה החיוורות,


"שהאדם שאותו אני אוהבת..


לא יתקל באותן היריות.."


דמה נשטף בגשם העדין,


והוא רק מביט בה..בחיוך תמים...