כמה קטעים שלי

 
האור הרך של מנורות הלילה האיר את הרחוב באור עכור. טיפות הגשם הכבדות ניתזו על המדרכה ובחזרה עד שהצטברו לשלוליות לצידי הכביש שהיה ריק ממכוניות בשעה זו. הוא הלך לבדו ברחוב בקושי מבחין בגשם ולובש את מעילו יותר מתוך הרגל מאשר מתוך צורך כמו גם את כובעו המונח ברישול על ראשו. מדיי פעם היה עוצר, מרכין את ראשו לוקח נשימה עמוקה וממשיך בהליכתו לאורך הרחוב הריק. טיפות הגשם השקטות והקור הביאו נחמה לליבו והאור העכור של מנורות הלילה היה חברו היחיד זה כבר שנים. האם הוא עצמו ידע לאן הוא הולך? האם תכנן להגיע למקום כלשהו? בספק אם הוא עצמו ידע או יידע אי פעם, בספק אם יצא מהקירות האפורים של עולמו, מספק אם יהיה חופשי אי פעם מעצמו לגמרי, ולא רק בשעות שקטות אלה בהן השמיים בוכים על גורלו והרוח שרה קינה שקטה לזכרו של אדם שאבד לנצח בתוך עצמו...




היא עמדה מול חלון חדרה, אור הירח היה כהשתקפות כסופה בעייניה הכהות. הזיכרונות ריחפו בראשה מתחלפים ללא הרף. היא הודתה לאל, אם הוא אי שם, על החשיכה שהסתירה את דמעותיה...שהסתירה את העצב שלה...ממנה עצמה. היא פנתה בשקט אל מיטתה ועצמה את עייניה נותנת לחלומותיה למלא את ראשה. בעודה שוכבת עם עיניה העצומות העייפות מדמעות, נושאת תפילה שקטה. מי יתן וגם הפעם תעוף על כנפי החלום בשמים זרועי הכוכבים, מי יתן וגם הפעם תביט באושר אל האורות למטה, מי יתן...




יום סגרירי עמד בפתח דלתו, כאשר הוא יצא מהבית. יוצא אל יום נוסף בחייו. הוא הביט בשמים האפורים. הוא ידע שהוא לא ימצא פה את הרוגע שכמה אליו בחייו. לפחות לא ביום הזה. הוא כבר מזמן קרע מעליו את כל התמונות של החלומות והאשליות שיצר לעצמו. מה היה קורה אם היה ממשיך באותם חיים ריקים? זאת הוא לא ידע. הוא ידע רק שעדיף לשמור על המיסתורין, מאשר להיכנע לסוד. הוא ידע שלא יברח שוב מעצמו. הוא רצה לצאת המקירות שבנה לעצמו, אך הוא ידע - אולי זה יקרה, אבל לא היום.




הוא ישב עם בנו על שפת היום כשם שזכר שאביו נהג לעשות כשהוא עצמו עדיין היה ילד. כשהתמימות עטפה אותו בזרועותיה האוהבות. כשהאי ידיעה הייתה מבורכת ולא מבעיתה כשם שהיה כעת. דמעה יחידה זלגה על לחיו. הוא בכה לא על עצמו אם כי על בנו, אשר גם הוא יום אחד יפקח את עיניו אל העולם ויגלה שכבר מאוחר...מאוחר מדיי..."אחוז ביום" לחש הוא בשקט, "חייה את הרגע". הבן לא שמע - עייניו התמימות הביטו הרחק, אל שקיעת השמש האדומה כדם.