אמות בטרם אוותר

בשדה לבד מוטל
וזמנו כמעט אזל
אב אוהב או בן אהוב
לביתו כבר לא ישוב

כמו דמעות של מלאכים
שוטף הגשם את פניו
נושא תפילה לאלוהים
שיחוס על חבריו

הוא לבד על דמו שוכב
נזכר בכל מי שאותו הוא אוהב
קח אותי, אלוהיי, אל המקום
בו שוב אראה את חבריי

בתוך סערת הקרב
מעליו מנצנץ לו כוכב
כמו אור תקווה מרוחק
שאומר שהקרב עוד לא נגמר

הוא זוכר את ירי האקדחים
ואת חבריו אחד אחד נופלים
ערימות גופות של אויבים
זעקות כאב של הפצועים

צעירים ומבוגרים
כאן כולנו חיילים
וברגעים לפני שאנו מתים
רק אז רואים את ערך החיים

כמו שפרח בחורף נובל
כך סוגר על עייני הצל
ולפני שאני נופל
לאלוהי אני מתפלל

רוע בתוך לב כל אדם
הוא השחית את כל העולם
מי נתן לי את הזכות ליטול חיים?
להשמיד משהו שאנו לא מבינים

את הרובה נוטל בפעם האחרונה
מפחד עוצר את הנשימה
מחכה לפקודה להסתער
אמות בטרם אוותר