אהבתי, שונאת ובחיים לא אוהב- מכתב

'אהבתי, שונאת ובחיים ולא אוהב'



אלה הם המילים היחידות אליך, אחרי כל מה שעשית, אחרי כל מה שעוללת.

מבט חטוף שלחת אלי ביום מן הימים, מאז כמו מכונה רודפת אחרי אותו המבט, כמו
מהופנטת, כמו טיפשה, מבט של מאוהבת מדרגה ראשונה, אבל לא! למצוא אותו בין כל
המשחקים הטיפשים- לא משימה קלה.. להתאמץ צריך בשבילך, ולשווה..אתה לא שווה הזזה של
אצבע אחידה.

עיוור- לא רק אותו אחד שאין לו עין להסתכל על העולם, הוא גם זה שבגלל תעלול של בן
אדם, לא מוכן להסתכל על הסובב אותו, אתה יודע מה זה? כנראה שלא, אתה לא יודע רגשות
אל בני אדם..

אותו לילה, אותו כאב, שמחה, אושר, בעיה, סבל, "אהבה", שנאה, הכל ביחד בערב אחד לא
צפוי.. בלבול, תסכול, החמצה, בעיה, איבוד, כאב, נמשך הכל אחרי אותו רגע מסכן..
ולמה? רק כי מצאת לך צעצוע חדש לשחק? הרי היית יכול הכל להפוך לשקר, לא לאמת, אז
למה?? היית חייב? להרוס חיי נעורים, אתה חושב שאם היא נכנסה והכל נעצר בן רגע אז
הכל הלך, חלף עבר?? רק המחשבה שניסית לעשות את זה משגעת אותי ומטלטלת ממקום למקום.

אני אבודה, יושבת בחדר סגור עם שיר שמח ובוכה, למה אני לא יכולה לשיר כמו בשיר מרוב
שמחה? למה אני צריכה להיות סגורה בחדר ולספוג את הזכרון המר ממך?

יש לך בכלל מושג מה זה אונס??? ההכנסה בן רגע בום! הכל נגמר! הלכה הילדות, הלך הרגע
המקסים, הלך הכל!!!! ומה הכי מצחיק... וכל זה היה בשביל 200 ש"ח...היה שווה? עכשיו
אני שואלת, היה שווה את המתיים שלק האלה על לראות כל בוקר ובמשך היום בחורה מתוסכלת
שלא מוכנה להסתכל עכשיו על אף אחד, בחורה שלא יודעת מה זה שמחת חיים ושלא לדבר על
אושר, בחורה שעכשיו מסתגרת ומפחדת לעבור לידך ורק בגלל איזה מתיים שלק מסכנים????

יש לך בכלל מושג מה זה לב קרוע? מה זה שריטה עמוקה בלב, משהו שאולי יעבור אבל הצלקת
תשאר לתמיד, לעד, ממך, מזכרת טובה מאוד שמורה לי בלב.

אתה מכיר אותי, יותר מידי טוב, אתה יודע שלא אלך להתלונן או משהו בסגנון, יודע
שאשתוק ולא אעשה משהו נגדך, אבל מה... היסורים הם שלך, אולי עכשיו עם החברים אתה
צוחק, אבל אני רוצה לראות אותך עומד מולי וצוחק לי בפנים, אין לך אומץ, אני יודעת!
אתה בקושי מסתכל עלי כשעובר לידי..

נכון אני פגועה, כואבת ואבודה בעולם, אבל לי זה עוד כמה זמן יעבור, יכאב יכאב אבל
יעבור...ולך, ישארו יסורי מצפון עלי..חבל שיש בעולם מטומטמים כמוך שחיים יודעים רק
בשביל לצחוק, לא מותק, אתה עוד תסבול, והגורם הוא אתה עצמך...תזכור, אתה עוד
תסבול..



(הסיפור לא אמיתי.. אבל הסיטואציה לחומר מחשבה בשביל כמה וכמה מהקוראים ;))