יכולה רק לקוות שתבין

אתה לא האהבה הראשונה שלי,גם לא השנייה,אבל להיות איתך זו בהחלט ההרגשה הכי טובה
שהייתה לי בחיים.



אתה ממלא אותי אופטימיות, אתה גורם לי לחייך, אתה מוחק לי את הצלקות מהלב עם כל
נשיקה מתוקה שלך.



קיבלת אותי שבורה, מרוסקת ועצובה ולא רק שהתמודדת איתי, אפילו עשית את זה בצורה
מוצלחת.



רק אני ואתה יודעים כמה מבחנים העברתי אותך, כמה בחנתי אותך, כמה ספקות היו לי
לגביך, אף פעם לא עשיתי לך חיים קלים. לא נתתי לך לחשוב לרגע אחד שאני בוטחת בך.

אבל אתה עברת את המבחנים, שרדת את מצבי הרוח שלי, את הדיכאונות, את הדמעות את הכל...



ולא נתת לי לרגע אחד לחשוב שמה שאני עושה לא בסדר, תמיד היה לך זמן בשבילי, גם אם
היית צריך לוותר למעני על דברים שהיו לך חשובים...



היית פה תמיד כשהייתי צריכה עזרה, בין אם כתף לבכות עליה, מישהו שיקשיב, מישהו שיתן
עצה.לא משנה איפה מתי כמה ולמה.אתה תמיד פה בשבילי.



בחיים לא הרגשתי כל כך מוגנת, כל כך עטופה בחום ואהבה כמו שאני מרגישה איתך.

אף פעם לא שאלת למה אני כזאת, לא התעניינת למה אני כל כך קשה איתך כשאתה כל כך עדין
איתי... התשובה היא כזאת...

יש עוד כל כך הרבה דברים שאתה לא יודע, כל כך הרבה דברים שאני צריכה לספר לך, אני
לא יודעת איך תגיב, אני רק יכולה לקוות שתאהב כמו תמיד, שתקבל את העבר שלי, כי יש
בו חלקים לא ממש נעימים לצערי, יש עוד הרבה סודות לספר לך, עוד הרבה חוויות עצובות
לחלוק איתך ולשתף אותך.



אני יושבת פה, ויודעת שאתה צריך לבוא אלי עוד מעט, ואנחנו נדבר על זה סוף סוף,כמו
שאתה אומר, נפרוש את כל הקלפים על השולחן, אתה הולך לקבל את כל התמונה השלמה עלי,את
כל המגרעות, את כל מה שאי אפשר לשנות, את העבר.



כל מה שנשאר לי כרגע זה לקוות שאוכל לכתוב את ההמשך של מה שיקרה עכשיו, שתדע לקבל
אותי ושתבין, תבין את הכל.