יומולדת בלי החברה הכי הכי שהייתה ליי....

עוד שבוע בדיוק יש לי יומולדת 16.. זוכרת כמה דיברנו על זה בחופש? כמה תיכננו? איך אמרתי שאני אעשה מסיבה ואת אמרת שתעזרי לי לארגן? זוכרת את כל זה? את בכלל זוכרת את התקופה שהיינו חברות? שכל יום היינו נפגשות ולא יכלנו לעבור יום שלם בלי לראות אחת את השנייה... זוכרת את זה? כבר אמרנו שנמאס לנו לראות אחת את השנייה, כל הזמן היינו ביחד כל היום בטלפון ואח"כ נפגשות או יוצאות, או שאני הייתי באה אלייך, או שאת אליי ואני הייתי ישנה אצלך וגם את אצלי...
זוכרת איך הלכנו ביחד למסיבה? פעם אחת הלכנו לבד שתינו ונשבעת לך שבחיים לא נהניתי ככה במסיבה.. כל כך שמחתי...
וזוכרת שהיינו ביחד בטבריה? עם כל הערבים החרמנים והמגעילים האלה שכל הזמן ברחנו מהם.. שאני שמרתי עלייך מהם ואת שמרת עליי..זוכרת?
זוכרת שכשהוא.. הבן זונה המטומטם הזה נפרד ממך? אני לא הייתי איתך באותו יום כי עבדתי ושמעתי על זה רק ב-2 בלילה וישר ששמעתי על זה התקשרתי אלייך.. לא עניינה אותי השעה רק עניין אותי לדעת איך את מרגישה..
זוכרת שכל החופש הגדול היינו אני, את ושני כל הזמן ביחד.. היו קוראים לנו שלושת המוסקטריות כל היום היינו ביחד! מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה... וכששני עבדה הלכנו ללונה פארק... זוכרת את זה? הלכנו רק אני ואת עם חבר שלי וחברים שלו.. כל כך נהנינו.. היה כזה מדהים! ואח"כ ששני סיימה לעבוד היינו שוב ביחד שלושתנו..חזרנו להיות שלושת המוסקטריות..
וזוכרת באילת שנסענו אני, את, שני ונטלי.. כמה היינו ביחד... רוב הזמן היינו אני ואת ביחד..
זוכרת בסוף החופש? שהוא נפרד ממני והייתי שבורה לחתיכות.. את כל כך עזרת לי, אמרת שהוא לא שווה אותי וניחמת אותי.. ואח"כ שהלכנו למימדיון עם שני רצית להכיר לי בנים כדי שאני אשכח אותו..
זוכרת כשחזרנו ללימודים? כבר עלינו לתיכון וכבר לא היינו באותה כיתה אבל נשבענו שלעולם לא ניפרד ותמיד נישאר חברות.. אחרי הכל אנחנו באותו ביצפר לא בקצה השני של העולם.. וככה באמת היה נשארנו חברות טובות ולא נפרדנו... עד אותו יום... אותו יום שלא רצית לדבר איתי... זה היה בחופש סוכות.. אני לא הבנתי מאיפה זה נחת עליי..באתי להגיד לך שלום כרגיל ואת לא רצית לדבר איתי.. ומאז אנחנו לא מדברות... ועד היום אני לא מבינה למה..? מה עשיתי רע..? אני כותבת את המכתב הזה ויורדות לי דמעות... כל כך הרבה זיכרונות יש לי איתך.. מהיום הראשון שהכרתי אותך בכיתה ח' שעברת אלינו לביצפר ואני ונטלי חייכנו אלייך..(וואי כמה היינו צוחקות על זה..) ועד אותו סוכות מסריח של כיתה י' שלא רצית לדבר איתי...
עכשיו שהיומולדת שלי מתקרבת המתנה היחידה שאני רוצה זה לא כסף, ולא נעליים, ולא בגדים, ולא כלום! אני רוצה את החברה שלי בחזרה! אני יודעת שזה לא יקרה כי את אפילו לא רוצה לשמוע ממני.. אבל זאת הבקשה היחידה שלי... מצידי לא לקבל כלום ליומולדת אבל תחזרי להיות חברה שלי... אני אוהבת אותך ומתגעגעת נורא..
אני יודעת שהמכתב הזה לא יגיע אלייך.. כי הוא לא יעזור..כבר הבאתי לך מכתב והוא לא עזר.. ניסיתי לדבר איתך ולא רצית, התקשרתי אלייך וניתקת.. כל כך כואב לי שאת היומולדת שלי אני אעבור בלעדייך.. למרות שתהיי איתי כי נהייה ביחד עם כולם באילת אבל זה לא יהיה אותו דבר בלי המזל טוב שלך ובלי החיבוק והנשיקה שהיית מביאה כל שנה.. אני אהיה כמו אויר בשבילך... אוף! אני כותבת ובוכה.. הדמעות לא מפסיקות לרדת.. ולחשוב שהייתי אמורה להיות מאושרת עכשיו..ממש.. איך אני יכולה להיות מאושרת בלעדייך...? החברה הכי טובה בעולם! אני לא יודעת מה איתך אבל את תמיד תישארי חברה טובה בשבילי... לא משנה מה יקרה!
אני מקווה שעד היומולדת שלי תדברי איתי כי אני לא יודעת אם אני אוכל לשמוח כשאת לא מדברת איתי ושמחה ביחד איתי..


 


אוהבת אותך ומתגעגעת נורא!  



עינב... או טריפי איך שהיית קוראת לי...