אהוב שלי...

אהובי, אני נזכרת בך ודמעות זולגות מעיניי


נזכרת בך כשאתה עוטף בידיך את ידיי


אך ליבי מתפוצץ מכאב כעת כשאינך איתי


כאב עמוק שחודר לעמקי נשמתי


ליבי שבור. אינך יכול לראות את רסיסיו הקטנים


רסיסים אשר מספרם יגדל ברבות השנים


אהובי, כואב לי. האם תוכל לרפא את מכאוביי?


האם תוכל להדביק את רסיסיי?


למה אלוקיי נחרץ גורלנו כה באכזריות?


ולמה כל החלומות לעולם לא יהפכו למציאות?


אהובי, הייתי נותנת את כל חיי למענך


ואם היה קיים דבר גדול מהם, גם אותו לא הייתי חוסכת ממך


מתוק שלי, אתה ממלא את חיי שבלעדיך הם אינם חיים


ומעביר בקרבי תמיד צמרמורות וליטופים חמים


ובעוד גופי בוער וידיי בחוזקה רועדות


יכולה אני בפניך להודות:


אתה תמיד תישאר אהובי היחיד


אשר ישרה בנשמתי אושר תמיד...


 


שלך לנצח ואפילו יותר...