מבולבלת....

וואי עבר כ"כ הרבה זמן מאז הכל התחיל שכבר קשה לדעת ממה ואיך להתחיל...


קשה להתחיל מההתחלה כי כל הדפים שבעולם לא יוכלו להכיל את כל הדברים שעברנו ביחד,


קשה להתחיל מהאמצע כי אז הכל לא באמת כמו שהוא נראה,


וקשה להתחיל מהסוף, מהפחד שזה באמת הסוף....


הכרנו לפני 6 שנים, 6 שנים שהיו הכי מסעירות, מלאות ריגושים, אהבה ולמידה,


עברנו כ"כ הרבה בתק' הזאת וזה פשוט נורא להרגיש אחרי כ"כ הרבה זמן שזה לא הדבר הנכון להיות ביחד, אני כ"כ מבולבלת שאני אפילו לא יודעת מה אני רוצה לכתוב לך...


אנ לא יודעת כבר מה אני מרגישה כלפיך, אם זאת באמת אהבה או הרגל והצורך להיות נאהבת...


אבל מצד שני, אני כבר לא מרגישה נאהבת הרבה דברים השתנו בינינו בעיקר אנחנו, עד שכבר אני לא מאמינה שאני מכירה אותך ויודעת מה עומד לי מול העיניים, לפעמים אני מרגישה כאילו אנחנו שני זרים שצריכים להתחיל הכל מההתחלה אבל זה יותר מדי קשה כי אנחנו כבר "מכירים".


חזרנו עכשיו אחרי תקופה של כמעט שנתיים לחוד, ואני כ"כ מבולבלת אני לא יודעת מה אני מרגישה ולא מה אתה מרגיש, ואתה עם ההתנהגות שלך לא עוזר גם להבין ולדעת.


כ"כ השתנית, אתה כ"כ לא אותו אחד, כ"כ סגור ומופנם, כ"כ אדיש וקר עד שאני באמת לא יודעת אם זאת אהבה או נוחות.


אני לא יכולה לומר לך את מה שאני מרגישה, כי אתה ישר סותר את הרגשות האלה במין זלזול שבכלל לא אופייני לך ושוב גורם לי לתהות מי אתה ומה אתה באמת?! שוב גורם לי לתהות האם באמת אנחנו צריכים ואמורים להיות ביחד?!


הייתי איתך מגיל כ"כ צעיר, ורק עכשיו התחלתי "לפקוח את העיניים", רק עכשיו אני מתחילה להבין שיש טובים ממך, ולמרות זאת קשה לי להתנתק ממך, וכל מה שעולה לי בראש זה "אבל למה???" מה גורם לי לא לרצות ללכת? מה גורם לי להמשיך איתך מבלי באמת לרצות?


אתה אף פעם לא תדע מה אני מרגישה כרגע, אולי מהחשש לתגובה שלך אולי מהחשש לתגובה שלי...


אני רק רוצה שתהיה אתה, כדי שאני אוכל לדעת מה באמת אני מרגישה כלפייך!!!