Xה2ה 2לת* 9Xש7*ת..חלק 3

אז זאת בעצם הייתה ההכרות שלי עם תומר, והמחשבה הראשונה של "מי הוא בכלל"..חשבתי
שהוא יצא לי מהראש, אבל כנראה שטעיתי כי בימים שאחרי זה, בימים שהייתי מגיעה לבריכה
התחלתי להקשר אליו יותר ויותר..ושנינו היינו אשמים בזה!!



הייתי מגיעה לבריכה והייתי נמצאת איתו שם הרבה, פעמים רבות היינו ביחד, לבד, באחת
הפינות של הבריכה.. היינו מדברים צוחקים, אבל לרוב היינו שותקים ומסתכלים אחד על
השני..היו כל מיני משחקי עיניים כאלה. נהנתי איתו, ובאותה מידה פחדתי להכנס לדברים
שאני לא רוצה להכנס אליהם.



יום אחד הלכתי עם אלינה לבריכה, היא הייתה עם חבר שלה- רונן ואני (כמה צפוי) עם
תומר בפינה הקבועה. היינו ברגע של משחק עיניים כשאחד המצילים הוותיקים יותר ואיזה
חבר של תומר הצטרפו אלינו והתישבו על כיסאות מחוץ לבריכה.. התחלנו לדבר עם איזה קטע
של מכות שקרה בבריכה לפני כמה ימים. למרות כל הרגילות שהיה בזה הרגשתי קצת לא בנוח
והכל היה מהאופן שבו שני ה"אורחים" הגיעו... כשהם התקרבו אני ותומר היינו דיי
קרובים אחד לשני שהיתשבו המילים הראשונות היו "מה חברים??"

אני מרוב בושה סובבתי את הראש והתעלמתי מהשאלה ותומר מצידו הסתכל למקום שומם והנהן
בראשו בלי שום קול. מאותו רגע לא ממש יכולתי לפתוח את הפה ובאיזשהו שלב של השיחה
הסתכלתי על אלינה שהייתה באותו רגע לבד בבריכה ובלי רונן והחלטתי לשחות אליה.

-"היי מאמי למה את לבד? איפה רונן" שאלתי.

-"יצא לאנשהו..." ענתה ביובש ושאלה: "למה עזבת את תומר? היה נראה שאתם מדברים על
משהו בכיף..לא?" שאלה בעיניין.

-"אה? מה? לא..סתם הם דיברו על מה שהיה לפני כמה ימים..." היא חשה שיש משהו בקול
ובנימה שאני מדברת, לא הייתי בטוחה במה שקורה לי.

-"מאמי, קרה לך משהו??"

-"לא..אני לא יודעת..אולי..אוףף די! אני לא מסוגלת לחשוב.." פתאום הכל נראה לי
מבולבל..

-"סאשה...את חושבת שאת מסוגלת להתאהב בו??" היא כאילו קראה את המחשבות שלי, כאילו
פשוט נכנסה לראש וקראה כל מילה ומילה שישבה שם, אלינה תמיד ידעה מה עובר עלי, ותמיד
ידעה מה לשאול ומתי.

-"א..אני לא יודעת..אני מכוונת, כן" קבעתי עובדה. "אבל..אני לא רוצה, אני.. לא
פתאום!!! שום מתאהבת!! מה לי ולו?? הוא בן 23 לעזעזל אני בת 14 זה כמו..כמו שהירח
יזרח באור היום במקום השמש..זה לא אפשרי!!"

-" הי הי מה קרה לך??? מה אתה הופכת את הזבוב לפיל? את משוגעת?! בטח שזה אפשרי! זה
שההבדל בינכם הוא 9 שנים לא אומר שביחד אתם לא יכולים להיו השאלה היא אם את רוצה!"

-" גם אם כן, הוא לא מסוגל..."

-"מאמי..אנחנו נמשיך לדבר על זה יותר מאוחר..הינה רונן בא, ותומר מתקרב..את לא רוצה
שיראו אותך במצב מבולבל, נכון?"

-"טוב את צודקת יאללה בואי נצא קצת להשתזף.."



אחרי השיחה הבנתי, הדברים שלא רציתי להכנס אליהם זאת בעצם הייתה העובדה שאני יכולה
להתאהב בו..פחדתי מלאהוב, פחדתי מלהיות נאהבת, לא שאני אומרת שתומר הוא אותו אחד
שאוהב ויהיה נאהבת על ידיו, אבל עצם העובדה שהתחלתי להקשר אליו מבלי לדעת את הסיבה,
סיבכה אותי יותר. בחיים לא הייתי מאוהבת, ופחדתי מזה. לא פחדתי מלהתאכזב, או שאולי
עמוק בלב זה היה הדבר היחד שממנו פחדתי, אני לא יודעת, מה שכן, אני באמת התחלתי
להתאהב בו...ואין לי שמץ של מושג למה זה קורה לי דווקא איתו, דווקא עם מישהו שיכול
להביא לי רק צרות.. חוץ מזה גם לא ידעתי מה הוא מרגיש, וזה היה עוד משהו שסיבך את
העיניין..אבל הבטחתי לעצמי שאני לא נותנת לזה קץ, שאני ממשיכה אם זה, ואם הוא צריך
להיות ה"אהבה ראשונה" שלי אז הוא יהיה, גם אם זה לא מה שאני רוצה.



אחרי כמה ימים גיליתי את הרגש שלו אלי, או לפחות משהו שהוא גילה לי על הקשר שלו
אלי...אבל זה כבר בפרק הבא ;)

אוהבת, אלצ'קו..