בוכה מבפנים..מנסה להיות חזקה מבחוץ..

מכתב זה, הוא אחד המכתבים הכי אישיים שרשמתי אי פעם בחיים, זהו מכתב שאף אחד לא יודע עליו, ואף אחד בחיים לא ידע, חוץ ממכם, רק שאתם לא תדעו מי אני.. :( אני רוצה לספר לכם משהו שקרה לי לפני שנה וחצי שנה, אתם לא חייבים לקרוא עד הסוף, החלטה שלכם: לפני שנה הכרתי מישהו, הוא היה מה זה חמוד, מבחינת יופי ממש לא הטעם שלי, אבל התקרבנו ונהיינו ידידים ממש טובים, אין הכל היה מושלם, היינו הכי כנים בעולם, וכולם קינאו בנו שאנחנו כמו אחים, הוא נקרא הבן אדם הכי שווה בבית ספר, ולא הייתה בת אחת שלא רצתה אותו, אבל הוא? הוא היה צבוע אליי, הוא לא מי שאני חשבתי שהוא, חשבתי בתמימות מוחלטת שהוא לא רוצה ממני שום דבר חוץ מהקשבה אבל טעיתי, יום אחד הוא בא אליי הביתה סתם ישבנו דיברנו ופתאום הוא ניסה לנשק אותי, הרחקתי אותו ממני, והתחלנו לריב עד שהוא ביקש סליחה, נחשו? סלחתי!! כמו סתומה, סלחתי, ואז הבלגתי על זה חזרנו לדבר ככה "בפנאן", עד שהוא אמר לי שנלך אליו כי יש לו בית ריק, וחברות שלי וידידים שלי באים ויהיה הכי סבבה בארץ, עכשיו שוב, לא הייתה לי התנגדות כי הייתי אצלו מלא פעמים, אז מי חשד שיקרה משהו?? הייתי נאיבית. אז הלכנו, אחרי שעה אני רואה שאף אחד לא בא, אז שאלתי אותו מה איתם איפה הם? והוא אמר לי שהם יבואו עוד שעה וחצי..ושוב- האמנתי, מתי שהתחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר, היה כשהוא סגר את החלונות, נעל את הדלתות והוציא את המפתחות, פתאום הרגשתי את הלב שלי פועם, וזה חנק אותי לא ידעתי מה לעשות, שאלתי אותו למה הוא עושה ככה, ופתאום אני קולטת אותו מתקרב אליי, מחזיק לי את היד חזק חזק ומתחיל להיצמד אליי, נבהלתי רציתי לסגת אחורה וקפאתי במקום, פתאום הוא התחיל לנשק אותי בצוואר, אז תפסתי את עצמי בידיים, והלכתי אחורה, נלחמתי בו, אבל אז הוא תפס אותי חזק, וגרר אותי לחדר שם הוא השכיב אותי על המיטה ותפס לי את הידיים חזק חזק, הוא התחיל לגעת בי, ולפתוח לי את המכנסיים, ולגעת בי שוב, ולנשק אותי (לנסות לפחות), אבל יודעים מה הכי כאב לי? שצעקתי, ואף אחד לא בא לעזור לי, ובכיתי, ואף אחד לא בא לעזור לי, והתחננתי, ואף אחד לא בא לעזור לייייי... נקרעתי מבפנים, לא עיקלתי מה קורה, המכנס שלי כבר היה מופשל המעיל לא היה עליי, החולצה הייתה למעלה, ניסיתי, אני נשבעת לכם שניסיתי, הדבר שהציל אותי היו ההורים שלו שבאו הביתה, אז באותה שנייה הוא הפסיק, ויצא אליהם, והשביע אותי שאם אני יגיד משהו אני יתחרט על היום הזה, ואז אני כבר לא צעקתי, לא התחננתי, אבל בכיתי, ונקרעתי אכלתי את עצמי בפנים, לא יכולתי לעמוד בזה, ברחתי מהבית שלו.. יום אחרי זה בבית ספר הוא בא אליי כאילו כלום, אבל אני? אני הלכתי, עזבתי את הבית ספר, עברתי לבית ספר אחר, והוא? הוא ברח לחו''ל.. הוא יצא מהצבא לפניי שלושה חודשים וברח לחו''ל.. היום כבר עיקלתי את זה ואני ממשיכה הלאה בחיים שלי, אבל ביום שאני יגלה שהוא חזר, הוא יצטער על היום הזה, ועל מה שהוא עשה לי.. אני לא חזקה, המקרה הזה החליש אותי מאוד, אני מאשימה את עצמי במה שקרה, בנאיביות שלי בתמימות, ולכן בנות אני מבקשת ממכן לב אל לב, אל תאמינו לכל גבר שב ואומר לכם משהו.. תודה על הסבלנות שלכן/ם שקראתם.. אתם/ן לא יודעים/עות עד כמה זה חשוב לי, תודה...!!