יום אחד אולי תדעי להעריך

אני רוצה לעצור את הזמן,


להתכחש למציאות שאותה שעה לא תגיע


אני חייב נגמרו לי הדמעות


בבקשה שהשחר לא יפסיק להפציע


 




אבל זוהי דרכו של עולם


ובכל יום היא מגיעה


זוהי דרך הטבע מאז נוצר האדם


וכמו בכל יום יורדת אל ליבי החשיכה


 




דמעות של תקווה, פחד, כאב אותי עוטפות


יורדות עליי מידי לילה, מנכרות את הנשמה


לא מפסיקות, רק פוגעות ופוגעות


הן באות ברצף, דמעה אחר דמעה אחר דמעה


 




מה לעשות זה קורה לי כל לילה, דממה עוטפת


כל היום אני ביחד, רק בלילה לבד


הבית מכוסה דממה, אפשר להקשיב לשקט


אבל במקום להקשיב לדממה, בראשי מהדד קולה


 




זה אותו קול שנצור בליבי כבר שנה


קול ענוג ועמוק שחודר לי למעמקיי הלב


רצים לי בראש כל הזמן תמונות שלה


מחשבות, כל כך הרבה כאב


 




דמעות של תקווה, פחד, כאב אותי עוטפות


יורדות עליי מידי לילה, מנכרות את הנשמה


לא מפסיקות, רק פוגעות ופוגעות


הן באות ברצף, דמעה אחר דמעה אחר דמעה


 




באותה שעה אני יושב לבד ובוכה


את בכלל מעריכה את אהבתי, מישהו בכלל יכול להבין?


את חושבת עליי לפעמים, אני תוהה


כל יום את מחייכת, אני נתקל בך במסדרון ליד הכיתה


וכל יום אני רוצה להתוודות, לשבור את השתיקה


 




בניתי לי מאין עולם דמיוני, שם אני ואת ביחד עד אין קץ


הקפדתי להשתמש בפלסטיק, שהחלום לא יתנפץ


אבל התעוררתי למציאות וכן זה כואב


אני יודע שאני צריך להגיד לך אבל אני מפחד להתאכזב


אם אני אגיד לך ולי את תסרבי


אני אדע שלא ידעת להעריך את אהבתי




אבל באותה מידה זה יהיה גם יום מותי