בתיאטרון החיים/ Gan-El

וזה לעולם לא יהיה אותו דבר,
עכשיו כששנינו יודעים מהי תחושת החמצה.
המסיכה לעולם לא תרד,
כי האמת היא מבישה.

והגאווה שמשחקת תפקיד ראשי.
האגו-איסטיות תפקיד משנה חשוב.
הצער והכאב מיותרים בהצגה,
אבל אגו וכאב לא הולכים בנפרד.

ולמרות הכל, החיוך נישאר אותו חיוך על השפתיים,
ובלב..מר..זר..קר.. כל כך.. ליבי שר..הוא שר כאב.


ולמרות הכל, ההצגה ממשיכה, למרות הפסקת החשמל
הבובות ממשיכות להציג, למרות שהחוט נקרע
זוג אוהבים-כואבים יושב ומסתכל אחד לשני בעיניים
ומזדהה עם הבובות.
כמו ציפור שבורת כנף,
כמו אדם בלי מזון ושתייה,
נפש כואבת .
חצי נשמה שאבדה לה שלמותה.