לבד בשממה חשוכה !

שוב זה חוזר שוב אותה השממה, מתעתעת בי ללא מנוחה,
לוקח מכחול  מצייר מלאך,
מצייר את החיים שהיו לי איתך,לילות  קסומים
ורגעים מדהימים,מצייר חיים שלמים ,איך היינו תמיד נסיך ונסיכה
יושבים יד ביד ומביטים בשקיעה,לא עוצמים את עניינו ללא נשיקה,
נרדמים שאת אחוזה בזרועותיי,אך שוב זה מגיע מתפוגגת האשליה
הימים עברו ושוב מנסה לחזור לשגרה,שוב אותם דמעות שלכל אחת משמעות משלה,
דמעה של געגוע,ועוד דמעה ,מגיעה עוד אחת עם כאב משלה אחת על כל שניה שאת לא מופיעה,
דמעות כבדות ממעמקי הנשמה דמעות של עצב בלתי נתנות לעצירה,דמעה אחר דמעה יורדות מעניי
שוב ושוב מרטיבות את פניי לבד בשקט לבד בשממה,מחכה שתופיעי נסיכה קטנה,שתייבשי את פניי ותמנעי
דמעה,תבואי לשם לתוך השממה,תוציאי אותי משם כי קשה לי נורא,מתעורר מחלום מתעורר לעוד יום
 למציאות הכאובה למציאות שאת איי שם נסיכה,אני פה עם עצב על פניי עם עוד יום שיעבור
בלי משמעות לחיי אז מתי תופיעי נסיכה קסומה תנשקי על שפתיי ונעבור שוב לחלום הבא..