הגעגוע שלא ייגמר לעולם!!! חלק א'

טוב...אז אני אפילו לא יודעת איך להתחיל...אני לא מעוניינת בלספר על עצמי כי זה
לא כזה חשוב...אני רק יכולה להגיד שאני בת 16...אוקיי אז אני כותבת את "הסיפור" הזה
כי אני כבר לא יודעת מה לעשות...אני אבודה,אפילו חברות שלי לא יודעות מה קורה לי כי
אני מסתירה הכל....

הכל התחיל לפני 5 חודשים בערך...פגשתי אותו בשיא המקריות,באיזה אירוע של העבודה של
אבא שלי...זיהיתי אותו בזמן איזה הופעה שראיתי והוא ישב כמה שורות מאחורי...איך
זיהיתי אותו אם זו הייתה הפגישה הראשונה שלנו?אז ככה...הידיד הכי טוב שלי(שכרגע לא
מדבר איתי) לומד בפנימייה והוא לומד איתו,אז הידיד שלי היה מראה לי תמונות שלו
ואותו "בחור" הופיע שם....

הקטע הוא שכראיתי אותו במציאות לא האמנתי שזה הוא כי פתאום הוא היה נראה לי כזה
חתיך כשבתמונות הוא נראה לי מכוער...עכשיו אני לא ילדה שאוהבת לשחק משחקים אז אמרתי
ל2 חברות שלי שהיו שם שאני ניגשת אליו...חיכיתי לרגע המתאים לגשת אליו...ובאמת
ניגשתי....

אני:"תגיד אתה לומד ב-.......?"

הוא:"כה"

אני:"קוראים לך ......?"

הוא:"כה"

אני:"חחחח נעים מאוד אני ......,אני הידידה הכי טובה של...."

הוא:"אההה סבבה...חחח לא הבנתי מי את בהתחלה...אז איך את מכירה אותי?"

אני:"זיהיתי אותך מהתמונות,אז החלטתי לגשת"

ככה הייתה השיחה הראשונה שלו...עד עכשיו אני זוכרת כל מילה,כל מבט,כל חיוך...ואני
גם אף פעם לא אשכח את זה...אז סתם יישבנו לנו ביחד וצפינו במופע...אפילו מספרי
פלאפון לא החלפנו...פשוט סתם ישבנו ודיברנו...

אחריי זה המשכתי כהרגלי...עם הבעיות שלי והתלבטויות שלי...עד שיום אחד קיבלתי הודעת
מערכת באייסי...ראיתי שהוא...חיבר אותי לאייסי חשבי שזה נחמד מצידו...היה איזה יום
שהשארתי את האייסי דלוק וכשחזרתי ראיתי הודעה ממנו...

"היי את זוכרת אותי?...טוב כשתהיי פה תשלחי הודעה"

חשבתי לעצמי שזה חמוד מצידו...אז כתבתי לו "היי בטח שאני זוכרת...אני פה"

ואז ראיתי שהוא כבר לא מחובר "אבל אני רואה שאתה כבר לא..."

יום למחרת הוא לא היה מחובר ויומיים אחריי עוד הפעם זה קרה הוא שלח הודעה ואני לא
הייתי..."טוב...אני מקווה שיצא לנו לדבר בקרוב" וכשחזרתי הוא עוד הפעם לא היה
מחובר..טוב נו חשבתי לעצמי...הוא כבר יתחבר ואני אשלח לו הודעה....

טוב אני מקווה שנהנתן...אם כה תשאירו תגובות...ואז אני אדע שכדאי לי להמשיך....ביי
ביי