לכל הבנים השקרנים, ובמיוחד ל-י'

אתה יודע כמה שאני אוהבת אותך, ובעצם אף פעם לא הפסקתי. ניסיתי לצאת עם בחורים אחרים - חלקם מוצלחים הרבה יותר ממך, אבל הכי חשוב בני אדם יותר ממך וזה לא הצליח כי תמיד חשבתי עליך. נפרדנו אחרי שבוע בגללך. בגלל שאמרת לי שנישקה אותך מישהי אחרת ולא התנגדת. כמה שזה כאב ועדיין כואב אני עדיין ממשיכה לאהוב אותך ומאמללת את עצמי. תמיד אמרת שאתה אוהב אותי אבל לא יכול לחזור אליי בגלל שאתה לא מוכן למחוייבות כרגע. נכון גם אני עשיתי שטויות כי יצאתי עם החבר הכי טוב שלך שגם נישק אותי וממש קינאת ורבת איתו ואיתי בגלל זה. אבל מה שאתה עושה לי כל הזמן (במודע או שלא במודע) זה להכאיב לי כל הזמן ולשחק בי, וזה הרבה יותר גרוע: באחת הפעמים אמרת לי שלאט לאט אתה רוצה לחזור אליי. הזמנת אותי אליך הביתה ואני כמו מטומטמת הלכתי. התחלנו להיסחף...מזל שלא עד הסוף כי אחרת לא היתי סולחת לעצמי על זה בחיים. ואז איכשהו הצלחתי להוציא ממך שאתה בעצם לא רוצה לחזור אליי כרגע. עברו חודשיים מאז, לא יודעת איך הסכמתי לדבר איתך ככה מדי פעם במהלכם, אבל אחרי החודשיים האלה פתאום אתה אומר לי שאתה רוצה לחזור אבל שניקח הכל לאט. לא יודעת איך אני כזאת טיפשה אבל הסכמתי לתת לך צ'אנס. מבירור קצר איתך התברר לי שאתה בתקופה קשה, שיש לך בעיות בחיים ושאתה לא רוצה להפיל עליי את כל הבעיות שלך ושאתה עצבני ושאם נהיה עכשיו ביחד אז אני עלולה לסבול כי תוציא הכל עליי. מרחת אותי בתירוץ העלוב הזה ואמרת שאחרי שתפתור את הבעיות שלך תפתח דף חדש בחיים ונהיה ביחד. ובינתיים קרו ביננו דברים למרות שעוד לא חזרנו (שוב לא עד הסוף...), אבל דברים שבמבט לאחור אני אומרת לעצמי שכל עוד אתה לא חוזר אליי למה שזה יקרה בכלל? כתבתי לך את זה בהודעה ואתה פשוט בחרת להתעלם. אני לא אומרת שלא קשה לי עם זה שפתאום משהו לא נראה לך ולא הולך לך לפי מה שתכננת אז אתה פשוט מתעלם, אבל מצטערת. אני עשיתי טעות שהאמנתי לך מהתחלה. כל מה שאני צריכה עכשיו זה לשכוח ממך. אבל איך עושים את זה???