דמעה אחר דמעה !

שוב עומד מול הלילה לבד בחשכה ,מביט לשמיים מביט בשממה,הגשם יורד ללא הפסקה,טיפה אחר טיפה
נספגות עמוק באדמה,הוא לא מפסיק וממשיך הוא לרדת אך האדמה כבר אינה סופגת ,מתבצרת שלולית
והיא גדלה עוד ועוד הגשם מתחזק  ואינו פוסק,עובר  יום עוברים חודשיים   השמש יוצאת מתוך השמיים
 היא קטנה
נעלמת  השלולית הגדולה היא נספגת באדמה מחלחלת עמוק נעלמת ללא עקבות,אז למה השמש לא עוזרת,
למה מעניי היא שוב זולגת דמעה אחר דמעה יורדות הם על פניי,הם ממלאות שוב את עניי מביט שוב למעלה
לעבר השממה מחפש את השמש שתייבש את הדמעה,מחלחלת בתוכי לעבר הנשמה,רוצה להפסיק
רוצה שלא תחזור,לא רוצה להביט לעבר האפור,רוצה להפסיק לברוח מהרחוק רוצה להביט ולראות
קרן אור,מה העשה פשוט   לברוח מהכל הצייר לי אשליה ושוב יפול לי המכחול,אולי סיפור או איזה אגדה,
על נסיך עצוב שחיי את השממה,איך מתעורר שוב יוצא מאשליות מביט שוב ורואה רק את הרחוק,מביט לשמיים
מביט בשממה אפור הוא הלילה שוב דבר לא השתנה,אז אשב לי בחדר תחת השמיכה אנסה להרדם לברוח מהחשכה
אך שוב עיקשת שוב היא מופיעה מורידה מעניי דמעה אחר דמעה .