חבל שניזכרתי מאוחר מידי

בחיים לא האמנתי שאני בכלל ירצה לרשום לך משהו ושאני יחשוב עלייך כ"כ הרבה.
היינו באותה כיתה בתיכון הכל בעצם התחיל מאי -הבנה יומיים שלושה של תחילת כיתה י' .
שיחת טלפון שלא אני ביצעתי הובילה למתח ובילבול בנינו ואפילו לא דיברנו אחד עם השנייה.אני מטבעי לא רגישה ולוקחת הכל בקלות אז החזרתי לך מבטים וכל השיעורים ישבת ובהית בי אני לפעמים הואלתי בטובי להחזיר מבט או שניים.
העניין נהיה ממש אינטנסיבי הרגשתי שאתה ממש מפתח אלי רגש .כל הזדמנות רק התקרבת וידעתי ושיש לך רגש אלי ולא הסתרת זאת,להיפך כולם ידעו.
וככה זה נימשך שנה שלמה של מבטים וימים שלמים שעשית הכל שאני רק יבחין בך.
ושמעתי אותך אומר שאתה מפחד שאני יסרב לך בגלל זה לא התחלת איתי.
וככל שהמשיך הזמן וכבר עלינו כיתה זה רק נהיה חזק יותר ראיתי שאיכפת לך ממני ושכעסת והתעצבנת בשבילי.אני הייתי די קרה למרות שידעת שיש לי רגש אלייך לא הרשתי לעצמי אפילו לחשוב בכיוון ואתה בכל זאת התעקשת כמעט כל יום התישבת בקרבת מקום בשביל שיהיה קשר עין בנינו הפכנו להיות ממש קרובים חשבתי שזה סתם.
התרחקתי ממך לא הערכתי אותך מספיק ואני משלמת על זה עכשיו התגובות שלי התפרשו כסרוב לא חשבתי מספיק עשיתי את כל הטעויות שאפשר לעשות. הסתיים התיכון וכל אחד הלך לדרכו ואני יודעת שאתה לא לבד דאגת להראות לי את בכל הזדמנות.בפעם האחרונה שראיתי אותך עשית משהו שפגע בי נורא.
עברו כמעט שנתיים שלא נפגשנו שרק במהלכן ירד לי האסימון שכבר היה מאוחר מידי  מכדי להגיד שזה תמיד היה הדדי אני אוהבת אותך!