«::*°•אתה המלאך שלי•°*::»/«::*°•סילבסטר החתול•°*::»

פעם ראשונה שאני בוחרת לספר,
על הרגש שהיה בי ועוד לא עובר,
לאותו אחד עם חיוך כה מקסים,
ומבטים של מלאך שאותי ממיסים.


הכל התחיל כמו בכל יום בהיר,
ראיתי אותו ונגמר לי האוויר,
לא האמנתי איך אלוהים לעולם שלח,
בן אדם כזה יפה, פשוט מלאך.


היית עם הכלבה שלך אז באתי ללטף,
שאלתי אם אפשר ואמרת לי: "בכיף",
התחלתי לדבר איתך על הכלבה שלך,
ולאט לאט התחלתי גם להכיר אותך.


ואז, אתה באת ללכת אז ליבי היה עצוב,
שאלתי אותך מתי אראה את הכלבה שלך שוב,
אז הבאת לי את המספר ואמרת שנקבע,
זה סתם היה תירוץ לסלול דרך לאהבה.


נפגשנו פעם נוספת ודיברנו עלינו,
אהבה ממבט ראשון היה מה שבינינו,
חודש ראשון חגגנו ופתאום גם שנה,
ואני עדיין זוכרת את הפגישה הראשונה.


את השנה חגגנו באילת, אני לא שוכחת,
אז לקחנו את האופנוע שלך, ונסענו יחד,
הייתה לך רק קסדה אחת אז שמת אותה עליך,
ונסענו אל הדרך הארוכה, כשחיוך על פניך.


פתאום התחלת לנסוע מהר וביקשתי שתאט,
אמרתי לי: "בתנאי אחד, רק אם את מוכנה לתת",
אמרתי שאני מוכנה לתת הכל וביקשת נשיקה וחיבוק,
הבאתי לך ותוך כדי אמרת שלקסדה אתה לא זקוק.


הבאת לי לשים אותה עליי ולא הבנתי מדוע,
ועכשיו כל מה שנותר זה רק עצב עם געגוע,
הבלמים לא עבדו, רצית שאני אנצל עם הקסדה,
מהמוות הבטוח, אל העולם הלא נודע.


אני כותבת לך את המכתב ומלאה בדמעות,
אם הבלמים היו טובים, היינו מספיקים עוד להנות,
במקום לחגוג שנה באילת, חגגתי בקבר,
כשהדמעות רק זולגות ומגיעות לכל עבר.


שנה ביחד איתך הייתה ממש כחלום,
אהבה גדולה ועוד לא אמרתי שלום,
מי היה מאמין כשנפגשנו, שנשארה לך שנה,
מי היה מאמין?? אני לא מבינה.


אז רק שתדע מלאך שלי, אהובי הנצחי,
שאני אוהבת אותך הכי שבעולם, פשוט הכי!
היית לי כחבר, כאוהב, כאח,
ועכשיו אלוהים רצה שתהיה לי גם מלאך.


אני רק חושבת על איך קראתי לך מלאך שלי,
כל פעם שגרמת שיהיה חיוך אצלי,
ועכשיו, אתה באמת מלאך, איזה מוזר,
אלוהים לקח לי הווה ועתיד והשאיר רק עבר.


מלאך שלי, אהוב שלי, אני מתגעגעת,
איך הסכמת למות במקומי, אני לא יודעת,
לא האמנתי איך אלוהים מהעולם הזה לקח,
בן אדם כזה יפה, מלאך שהוא שלח.